המשותף חוף - הכרמל

"ריקי-תיקי תווי"

"... הרי לכם סיפור המעשה בדבר המלחמה אשר נלחם ריקי-תיקי-תווי לבדו, בחדר הרחצה שבבונגלו הגדול – דרזי הצפור,  היה לו לעזר, וחוחונדרה העכבר אשר מעולם אין הוא ערב את ליבו לצאת באמצע החדר, יעץ לו עצה: אבל את עצם המלחמה נלחם ריקי-תיקי לבדו."

רודיארד, קיפלינג, ספר היער, עמ' 135

על ספר היער גדלו ילדים רבים גם לפני היות הטלוויזיה. הכרנו את הנער מוגלי שגודל על ידי הזאבים, את בלו הדוב, שירקן הנמר ובגהירא הברדלס. קראנו גם סיפורים נוספים המופיעים בספר וביניהם הסיפור על ריקי תיקי המונגוז האמיץ, הלוחם בנחשים. מונוגוז אינו אלא נמייה, אשר מינים שונים שלה נפוצים באזורים החמים שבסביבתנו. הנמייה היא טורף ממשפחת הגחוניים, שרגליהם קצרות וזנבם ארוך. ארצנו אינה משופעת בטורפים והם הולכים ומתמעטים, ועל כך יש מי שישמח, אך יש גם מי שמצטער. הטורפים הם השומרים על האיזון בטבע, גם אם נדמה לנו שאנחנו יכולים לעשות זאת טוב יותר.

בשנים של הרעלת טורפים, תנים, שועלים וכו', נצפתה עליה משמעותית במספר ההכשות על ידי צפעים, כי הנמיות הורעלו, והן אלה אשר יכלו לצמצם את אוכלוסיית הצפעים. נוסף על הצפעים, שלנמיות חסינות גבוהה במיוחד נגד ארסם, אוכלות הנמיות "כל מה שזז" – עכברים, ציפורים, דגים וחרקים גדולים, אך גם פגרים, פירות וירקות. את מזונן הן מחפשות ומוצאות בסבכי צמחיה סביב למים או באזורים מושקים, בקרבת האדם. יצא להן שם של טורף אכזרי, הטורף להנאתו שלא על מנת לאכול. זוהי השמצה גסה, ומקורה, כנראה, באותם מקרים שבהם הן חדרו ללולים, ניסו לשלוף תרנגולת והרעש שהקימו התרנגולות הכניס אותן לפאניקה של רפלקס טריפה לא מבוקר.

הנמיות הן חברתיות, וחיות במשפחות של זכר אחד ומספר נקבות, המטפלות במשותף בגורים – כולל הנקה!

ההזדווגות בראשית האביב, וההמלטה כעבור חודשיים. החיזור, ובכלל התקשורת ביניהן נעשים בעיקר בעזרת חוש הריח, שהוא החוש השליט אצלם, ובעזרת נוזל המופרש מבלוטות מיוחדות הן מסמנות את הטריטוריה שלהן ומורחות גם את שערן, כך שלכל נמייה ריח ייחודי רק לה!

גם יתר החושים מחודדים – הן שומרות קשר עין כשהן יוצאות מהסבך וגם משמיעות קולות שונים, קולות אזהרה או סתם "קולות קשר", וכמובן קולות רמים לסכנה ולחיזור.

לנמיות היסטוריה ארוכה מאוד של קשר עם האדם. בהיותן מתרגלות בקלות לאדם, אפשר לאלף אותן ואכן כך עשו המצרים הקדמונים. הם גידלו בביתם נמיות לצורך ציד עכברים (החתולים, כידוע, אצל המצרים הקדמונים היו קדושים מדי!)

גם סיפורו של קיפלינג על ריקי תיקי שהיה ישן עם הילד במיטה, ומטייל להנאת האורחים על השולחן בסלון – מרמז על כך שהוא מצא פולקלור עשיר של גידול נמיות בהודו מוכת הנחשים. אצלנו עדיין יש צורך בלובי חזק כדי להדגיש את תפקידן החיובי בוויסות אוכלוסיות העכברים, החולדות והנחשים שבסביבתנו הטבעית והחקלאית.

בכל חצר, תהיה המטופחת ביותר, עדיין יש פינות חבויות המזמינות את הנ"ל ולמה שלא תסתובב לה שם נמייה כזו, שאינה פוחדת מהאדם ומכלביו, ותעשה את המלאכה?

בבריכות הדגים אין הנמיות מביאות נזק, כי אם מסתפקות בפגרי דגים. נשארו הלולנים, שלהם איני יכולה אלא לייעץ את הכתוב במשנה: "מרחיקין את הסולם מן השובך, ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמייה" (בבא בתרא, משנה ה') כי נמיות אינן יודעות לקפוץ למרחק. זה בדוק!

                                   

יהודית איילון, ידיעון המועצה האזורית חוף הכרמל, "טבע ונוף", ינואר 1996