סיכום התא-שמע בסוגיה
שימו לב - לראשונה השנה, אנחנו יוצרים חומר למידה ביחד. לפעילות הזו קוראים 'ויקי', כי היא מתנהלת כמו בויקיפדיה.
המטרה היא שכל אחד שיכול יוסיף אחת מהתא-שמע שיש בסוגיה, ואם יש הערות על הכתיבה שלו - אדם אחר יוכל לערוך את מה שהוא כתב.
בכל תא-שמע יש לכתוב מה המקור שלה, למי היא מסתדרת ומדוע, וכיצד השני יפתור את הקושיה עליו.
כדי להוסיף או לשנות - יש ללחוץ על 'עריכה' בסרגל שמעל הויקי, ובסוף כמובן לשמור שינויים. בהצלחה לכולנו.
תא שמע מס. 9 - שטף נהר:
(استعادة هذا الإصدار)
معدل: 25 أكتوبر 2012, 11:33 AM مستخدم: יחיאלי אביעד →
מקור התא-שמע הבאה הוא מהתוספתא בכתובות. התוספתא קובעת שאם שטף נהר קורות, עצים או אבנים והם נסחפו לשדה אחר, המציאה תהיה של בעל השדה מאחר שהבעלים התייאשו.
למי זה קשה? - לרבא: הגמרא מדייקת מהתוספתא - הטעם הוא מפני שנתייאשו הבעלים, ולפיכך אם איננו יודעים שהבעלים התייאשו - המציאה לא תהיה של המוצא. לפיכך יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, כדברי אביי.
כיצד השני מסביר? - רבא מעמיד את התוספתא במקרה שהבעלים יכול להציל ולא הציל. לכן התוספתא מתנסחת ואומרת "מפני שנתייאשו הבעלים", כלומר זה כבר נחשב יאוש מדעת.
המשך: אם ככה - ממשיכה הגמרא - נראה מה נאמר בסוף התוספתא: אם הבעלים היו רודפים אחר האבדה - הדין הוא שחייב להחזיר. אך אם רבא העמיד את התוספתא כשהבעלים יכול להציל, מדוע צריך שהבעלים ירדפו? הרי גם אם לא ירדפו הדין יהיה שיהיה חייב להחזיר, מאחר שהבעלים לא התייאשו.
לפיכך רבא יסביר שמדובר שהבעלים אמנם יכול להציל, אך על ידי הדחק, כלומר במאמץ ובקושי. לכן אם הבעלים רודף אחרי האבדה זה מוכיח שהוא לא התייאש, אך אם אינו רודף זו הוכחה שהתייאש. כלומר במקרה הזה יש שתי אפשרויות: או שהבעלים רודף מיד, ואם הוא לא - זה מוכיח שהוא התייאש.