נעם, העסק לא מסובך:
יש שתי פרשיות - במשפטים ובכי תצא:
במשפטים יש פסוק אחד, ובו בעל האבדה נקרא"אויבך". למדנו שהנטייה הטבעית היא לא לעזור לאותו אויב ועל זה מצווה התורה - דווקא כן לעזור לו. כלומר מצוות השבת אבדה נועדה להתמודדות מול כוח השנאה שבאדם.
בכי תצא בעל האבדה נקרא אחיך (המילה חוזרת 6 פעמים). בנוסף התורה חוזרת שלוש פעמים על המילה "והתעלמת" (בצורות שונות). מזה למדנו שכאן הנטייה הטבעית של האדם כשהוא רואה אבדה היא להתעלם ממנה - מה יש לו כוח להתחיל לחפש למי זה שייך? התורה מצווה להתגבר על הנטייה הטבעית הזו ולזכור שמדובר באחיך, אפילו אם אינך מכיר אותו. בנוסף הפרשייה בכי תצא מוסיפה עוד שני ציוויים: א. אם אינך מכיר את אחיך - עליך לאסוף את האבדה לתוך הבית ולחכות עד שהמאבד יבקש אותה; ב. כל דבר נחשב אבדה - לא רק שור (כמו במשפטים), אלא גם חמור, שמלה וכו'.
עזרתי?