תשע"ג - תלמוד -ח1

איכא דאמרי - הגמרא מביאה אפשרות נוספת לטעם מחלוקת התנאים בין ר' יהודה ותנא קמא. כולי עלמא מסכימים שסימן הבא מאליו הוי סימן וכן שסימן העשוי להידרס לא נחשב סימן. אם כן המחלוקת ביניהם היא בדין מעבירין על האוכלין: תנא קמא סובר שמעבירין על האוכלין והיות שסימן העשוי להידרס לא נחשב סימן הדין הוא הרי אלו שלו; ר' יהודה סובר שאין מעבירין על האוכלין, ואף על פי שסימן העשוי להידרס לא נחשב סימן הדין הוא חייב להכריז, מכיוון שהסימן לא יידרס.

דחיית רב זביד וההסבר של רבה זהה בדיוק לאפשרות הראשונה ולכן לא אכתוב זאת שוב. מי ששכח - שיעיין בפרק הקודם.