תשע"ג - תלמוד -ח1

האפשרות השנייה להצגת המחלוקת בסוגיה היא שהמחלוקת בין רבה לרבא היא בדין סימן - האם סימן העשוי להידרס נחשב סימן או לא. רבה טוען שלא ואילו רבא טוען שכן.

כעת הגמרא מנסה להוכיח מהמשנה כמי ההלכה: במשנה נאמר כי כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו ואילו כריכות ברשות היחיד חייב להכריז. נשאלת השאלה באיזה מקרה המשנה דיברה (היכי דמי) - אם במקרה שאין על הכריכות סימן, אם כן מדוע יש להכריז ברשות היחיד - הרי גם ככה אין על מה להכריז ואין כל דרך למאבד להוכיח שהמציאה שלו, היות שאין עליה סימן; אם כן, המשנה דיברה במקרה שיש על הכריכות סימן, והדין הוא שברשות הרבים הכריכות הן של המוצא - יוצא מכך (אלמא): סימן העשוי להידרס לא נחשב סימן, כדברי רבה (תיובתא לרבא).

רבא יסביר שהמשנה אכן מדברת על כריכות שאין בהן סימן. ולשאלת הגמרא מה בדיוק מכריז ברשות היחיד, יאמר רבא שמכריז מקום (וברשות הרבים אינו יכול להכריז מקום, היות שהכריכות זזות ממקומן).

מכאן יוצאת הגמרא למחלוקת נוספת בין רבה לרבא - האם מקום נחשב סימן או לא. לדעת רבה מקום לא נחשב סימן ואילו לדעת רבא מקום נחשב סימן.