דף ב'-דף ג' ע"א במילים "לכל דבר ש"מ".-סוגיה ראשונה

הסוגיא, משתרעת מתחילת הגמרא עד דף ג' ע"א בנקודותיים.

הסיבה לקיום כל הסוגיא: הסגנון הלשוני של המשנה בשתי בעיות עקריות:

הבעיה הלשונית הראשונה:

השוני שיש בין הסגנון הלשוני במשנה שלנו ובין הסגנון הלשוני במשנה הראשונה בתחילת פרק שני: נציג את השוני:


האשה נקנית בשלש דרכים	האיש מקדש בו ובשלוחו

בעלי הגמרא, התקשו מדוע לגבי "האשה" המשנה משתמשת במילה "נקנית" ולגבי ה"איש" משתמשת במילה "מקדש"? היה אפשר לכתוב "האיש קונה" או "האשה מתקדשת".

בנוסף, היה אפשר לכתוב בשניהם, האיש קונה והאיש מקדש מדוע במשנה אחת נכתב: האשה... ובמשנה אחרת נכתב: האיש...?

הבעיה הלשונית השניה:

הבעיה הזו לא קשורה למשנה בתחילת פרק שני, היא קשורה רק לסגנון במשנה שלנו.

שימו לב איך כתוב: האשה נקנית בשלש דרכים. "שלש" זו צורת המניין בנקבה. (שלש...ארבע...חמש) ובעלי הגמרא ערים לכך שבדרך כלל המשנה מונה דברים בלשון זכר-"שלושה". (שלושה...ארבעה...חמשה)

ברור מאליו שהמשנה השתמשה בצורת נקבה בגלל המילה "דרכים" שהיא בנקבה. אבל היה אפשר לכתוב את המילה "דברים"-שלשה דברים-בלשון זכר.

סביב שתי בעיות אלו, התקיים דיון בבית המדרש.

שלבי הסוגיא:

שלב א':	השוני בין האשה נקנית ובין האיש מקדש
שלב ב':	השוני בין האשה והאיש
שלב ג':	שלש ושלשה
שלב ד':	דרך-זכר או נקבה
שלב ה':	דרכים-דברים

למדו את הגמרא! העזרו בתרמילון ובשאלות המנחות:

1. מה משמעות הסימן "גמ'" האם בכתבי היד הוא מופיע? הכנס לבית הספרים הלאומי או לחץ כאן.

תרמילון:

מאי שנא הכא-מה שונה כאן? שונה מלשון משונה

דתני-ששונה/שלומד/שגורס

ומ"ש-ומאי שנא-מתורגם כבר

דקא בעי-דקבעי-שרוצה/ששואל/שצריך

למתני-לשנות/ללמוד/לגרוס

מנ"ל-מנא לן-מהיכן לנו-מה המקור בתורה לכך?

גמר-למד
באחת המידות שהתורה נדרשת בהם.

כתיב-כתוב
בתורה

איקרי-נקראת

דכתיב-שכתוב

אי נמי-אם גם-אפשרות
נוספות

תני-שונה

ונתני-תרגם
בעצמך

מעיקרא-מההתחלה

לישנא-לשון/סגנון

אכ"ע-אכולי עלמא-על כל העולם

המילה/הבטוי	המשמעות
מאי שנא	בדרך כלל משמש כפתיח לשאלה המנסה להבין הבדלים בין דברים
משום דקא בעי למתני	הרבה פעמים משמש כפתיח לתשובה!
מנלן?	בדרך כלל משמש פתיח לשאלה. השואל מתעניין במקור מהתורה להלכה מסויימת
גמר...	כך מתחילה תשובה המנסה ללמוד באחת המידות שהתורה נדרשת.
כתיב הכא...כתיב התם	כך מתחיל לימוד בדרך של "גזירה שווה"
אי נמי	הבאת אפשרות נוספות
ונתני	הרבה פעמים משמש כפתיח לשאלה
מעיקרא...ולבסוף	משמש בדרך כלל לתשובה

הגמרא, פותחת בשאלה! מה השאלה?
מה התשובה? העזרו ברש"י דב"ה משום דקבעי ודב"ה וכסף מנלן.
מיד אחרי התושבה, הגמרא שואלת: "וכסף מנא לן?". האם שאלה זו קשורה לתשובה? או שמתחיל כאן עניין חדש? העזרו ברש"י דב"ה וכסף מנלן.
גמר קיחה קיחה משדה עפרון". קטע זה הוא תשובה לשאלה: "וכסף מנלן?" הסבר את התשובה.
באיזו מידה שהתורה נדרשת לומדים את התשובה?