אני חושב שמיצווה היתקיימה כאשר האב מחל על כבודו של הבן אם הוא לא היה מוחל המיצווה היתה מיטבטלת לדוגמא "אתה רב עם אבא שלך על נושא בגמרא ובטעות יוצאת לך קללה מיד אתה אומר סליחה ואם האב מוחל אז המיצווה מיתקיימת ואם לא מוחל אז לא ואז ממשיכים בלימוד גמרא" ככה אני חושב
לדעתי אתה טועה מכיוון שהמצווה לא שייכת לאבא היא שייכת לקב"ה ורק הוא יכול לבטל
אותה האב רק יכול להנות מהמצווה וכאן זה כבר בחירה שלו אם להנות ממנה או לא.
אם הוא מוחל והבן עדיין מכבד אותו הבן עדיין מקבל את המצווה
אני חושב כמו עמית, המצווה לא תלויה באדם אם הוא מדבר לא יפה אז רק אם מוחלים לו המצווה מתקיימת, את המצוות הקב"ה נתן לנו כמובן שצריך לשמור על לשון נקייה אבל זה לא קשור בין אחד לשני.