המשותף חוף - הכרמל

ט"ו בשבט, האומנם?!

אותו ראש השנה לאילנות, ה"שותים ממימי השנה שחלפה עד לט"ו בשבט ואמורים לשתות ממימי השנה הזו ואילך". אותם אילנות הם בצרה צרורה השנה, בינתיים. לא שפר עליהם גורלם של עשבי הבר. מצבם של בצלים ופקעות אולי טוב יותר – אך גם הם לא התעוררו כתמיד. רק הימים מתארכים בהתמדה וציפורים המבולבלות מתחילות לצייץ.

כבר אמר מי שאמר (עזריה אלון, כמדומני) שאין לנו 4 עונות (כמו לוויואלדי) אלא שתיים בלבד: ימות החמה וימות הגשמים. השנה התארכה האחת וכפי הנראה, מתקצרת השנייה...

רציתי הפעם לשתף אתכם בחוויה איישת, "סיפור מהחיים": בגינתי הותקנה מסלעה עשויה מסלעים גדולים. הם נלקחו, קרוב לודאי, מהכרמל, לרגל בינויו המואץ. הסלעים יפים ובהם נקבוביות מלאות אדמה חומה-אדומה, כיאה לכרמל. כל הקיץ עמדו הסלעים בנופם הציורי, מקבלים פה ושם התזה המגינה. והנה, יום אחד כשהגיעו הגשמים הראשונים, הציץ באחד החגווים עלה של רקפת ואחריו – עוד אחד ועוד אחד – ולבסוף פרחו הרקפות!!

חלף הגשם, חזר הקיץ ואתו החום הגדול ויחד עם הרקפות בכרמל ובגבעות הכורכר שלנו, קלו הקפות. לא הייתי בטוחה שיעמוד לה כוחה של הפקעת הקטנה, גם השנה. והנה, אך החל הגשם הראשון, הציצו העלים, ובעוד סלעים הופיעו עלים ראשונים, כפיה נראה מזרעים שפיזרו הקפות. עכשיו נותרה התפילה שבלב: התפרחנה? היספיקו גשמי השנה הזו? אותה תפילה שהתפלל בשעתו חוני המעגל "לגשמים בעיתם,, ולא בשיטפונות הלילה...

יהודית איילון, ידיעון המועצה האזורית חוף הכרמל, "טבע ונוף", 81, פברואר 1999