הטבע בעונות השנה

"טבע ונוף" - יהודית איילון, מעגן מיכאל 

לקט כתבות מעלון מועצת חוף הכרמל משנים 2005-1994
הלקט ערוך לפי עונות השנה.

עריכה, תמי צור
מקור התמונות: יאיר בהרב, יהושוע איילון ז"ל, נירית אסף, ריימונד קולמן, נעמי ירון, תמי צור

2. שער לחורף

2.10. בלילות החורף הארוכים

בלילות החורף הארוכים

 

הוא כאן החורף. החורף, חרף ימי השמש הים תיכוניים שבאו לאחר היורה. הימים מתקצרים כדרכם, באכזריות, מיום ליום. ואנחנו מתכרבלים בשמיכות ובצעיפים, והעיקר – בבית, עם רדת הטמפרטורות.

והיורה עשה את שלו. מחה את אבק הקיץ הלוהט, נספג באדמה הצמאה, עורר זרעים ופקעות מתרדמתם, והרי אצלנו החורף איננו סמל החידלון אלא סמל ההתעוררות בטבע!

אצל בעלי החיים היבשתיים לפחות, המצב הוא אחר. חסרי החוליות והזוחלים ישנים שנת חורף בסדקי האדמה והבתים. לציפורים הקור איננו "מזיז", שהרי שמיכת הפוך שלהם כבר מוכנה, ולכ היותר הן מצטופפות צפוף, צפוף בלילה ומחממות זו את זו.

וכך, אם נצא בלילות החורף – יקדם אותנו עולם דומם למדי, אם נתעלם מקולו של צרצר בודד מסתתר בפינה ובכל זאת, בלילות חורף צלולים, לאור הירח, נראה כמו צללים מרחפים בין עצי האזדרכת ו/או עצי הפרי, הנשירים, מעורטלים מעלים. רבותי – פגשו את עטלף הפירות, ה"שועל מעופף" בלשון העם.

העטלפים הם קבוצה מעניינת ביותר בין היונקים, מה גם שהם היחידים שבהם שהצליחו לגבור על כוח הכבידה של חדור הארץ ולנהל את חייהם באוויר! בין אצבעות רגליהם הקדמיות מתוח קרום תעופה, והם ניחנו בעוד תכונות מעניינות. למשל, הם מנווטים בחושך על ידי השמעת גלי קול על קוליים, שאוזן האדם אינה קולטת. לפי חזרת הגלים מעצמים שבדרך, אל אוזניהם הם יכולים להימנע מהתקלות במכשול, ויהי זה דק כחוט השערה!! ממש רדאר! הם נחים במערות ובכורים, נאחזים בתקרה ברגליהם האחוריות (חסרות הקרומים), כשראשם כלפי מטה אל תשאלו מה זה מצריך מבחינת מחזור הדם שלהם!

הנקבות אף ממליטות  כך, במהופך והגורים נצמדים מיד לפטמות.

ישנם גם עטלפי חרקים, הם קטנים יותר, והם דווקא ישנים שנת חורף. על עטלפי הפירות יצא זעמם של החקלאים, כי הם משחיתים גם את הפירות שאינם אוכלים, ולכן הם נרדפים עד חורמה, אך זה נעשה באמצעים פסולים, כגון עישון מערות בלתי סלקטיבי, ואז נופלים קורבן גם עטלפי החרקים, שהם מועילים, כי פרנסתם על חרקים מזיקי חקלאות.

אבל חוששתני שרדיפת העטלפים נטועה עמוק בלב האדם, אולי מאותם ימים שאבותיו הקדמונים נאלצו לחלוק אתם את מערות המסתור... אולי תורם לכך גם שמעו של הערפד (שאינו אלא עטלף) החי בדרום אמריקה. הוא ניצמד לורידים בצווארי צאן ובקר, מאלחש את מקום הנשיכה, ויונק ארוחה (תרמילאים, שימו לב, אל תישנו ברפתות!)

אבל זה, כאמור רק בארצות הרחוקות, אצלנו הם מביאים תועלת בהיותם מאביקים פירות פורחי לילה, שכידוע הדבורים החרוצות אינן עובדות בלילה! אינכם מאמינים? תשאלו את מגדלי הפיטאיה של מעגן מיכאל, הם ממלאים את מקומן של הדבורים! אולי זה המקום להפריך כמה דעות קדומות למשל: "לא להיכנס למערות כי העטלפים מסתבכים בשערות!" והרי כבר אמרנו שהם יכולים לעקוף אפילו שערה!

ולסיום, הם נחשדים בהעברת מחלות, רחמנא ליצלן. "לא לגעת בעטלף, חי או מת, כי הוא מעביר מחלות".

ככל יונק אחר הוא יכול להעביר בנשיכה את מחלת הכלבת, אבל כך יכולים גם חתולים, עכברים, כלבים, ארנבות, ומי לא... לא נעים, אבל מעביר המחלות העיקריים הם בני האדם!

נושא העטלפים הוא מסתורי ומרתק. כמו על עולם החי, שלצערנו אנחנו מתרחקים ממנו, אפילו באזורנו הכפרי.  אם כך, צאו גם בלילות החורף מתחת לשמיכות הפוך, ותפגשו עולם בלתי מוכר! אנחנו מתקרבים ללילה הארוך ביותר, אך אל דאגה! אחרי חגי האור יתקצרו הלילות ויתארכו הימים, ונצא אל פריחות החורף העליזות!

 

 

יהודית איילון, ידיעון המועצה האזורית חוף הכרמל, "טבע ונוף" 122, דצמבר 2003