המשותף חוף - הכרמל

מה עושות האנפות בלילות ?

 "מה עושות האיילות, בלילות?

הן עוצמות את עיניהן הגדולות"

וכו' בשירה של לאה גולדברג.

אנחנו נטפל בלינת הלילה של כמה סוגי עופות, בעונת החורף באזורנו.

בכל אזור חוף הכרמל פזורים גושי עצים גבוהים, חורשות ושדרות, ועליהן  מתכנסות  לעת ערב להקות שונות של ציפורים.

לעתים מדווח על זה כתופעה יוצאת דופן, והחוקרים מתלבטים במניע. זכורות להקות הזרזירים הענקיות באל-חמה, הקורמורנים על העצים המסכנים ליד בריכת יער, נחליאלים בשדרות תל-אביב. בסביבותינו אנחנו מכירים בעיקר את לינת החסידות, האנפות למיניהן, המגלנים והשלדגים, על עצי האיקליפטוס הגבוהים, באשר הם שם, והריכוז הגדול ביותר בחורשה שליד נחל התנינים, באזור שמורת הטבע.

כאמור, לא ברור מה מביא את העופות להצטופף עם שקיעת החמה, לריב על מקום טוב בצמרת, "לנעול" את אצבעות רגליהן מסביב לענפים, לתחוב את המקור בפלומת החזה ולישון.

כמובן שאין אנו יודעים אם הן באמת רבות, אם אכן הן ישנות, ומה היחסים בין המינים השונים. החוקרים נחלקים בדעותיהם. יש הטוענים שהצורך בביטחון, ביכולת התרעה, הוא המניע העיקרי המקבץ את הציפורים לעת ערב, יש הסבורים כי ההצטופפות תורמת חמימות, אך סברה אחרת היא שההתכנסות היא לשם החלפת אינפורמציה.

מה מספרות האנפות זו לזו עם רדת השמש?!

באיזה בריכות ישנם הדגים והשרצים הטעימים ביותר היכן מסתתרות הנמיות שיש להיזהר מהן, והעיקר, איפה מוצאים דגים. יש להניח שזו האינפורמציה ה"חמה" ביותר, שכן בזמן הוצאת הדגים רב גם הפחת, וישנם דגים הנמלטים מהשת, או גם נופלים בעת המיון. המגלנים מספרים על משטחי בוץ שנחשפו.

 ומה מספרים הנחליאלים?

אולי על להקות היתושים המעופפות ליד פחי האשפה אול לעולם לא נדע את הדבר לאשורו, שהרי לא נתברכנו בתכונתו של שלמה המלך, החכם באדם שידע להשיח עם בעלי החיים...

אמנם נעשים ניסיונות להקליט, לפענח ולפרש קולות של בעלי חיים, אך ספק אם נזכה אנחנו לדעת את סודותיהם, במהרה בימינו.

מה נותר לנו?!

לצאת לפנות ערב עם שקיעת החמה, קצת לפני וקצת אחרי, לראות את להקות הציפורים כצלליות משחירות על גבי השמש  לראות את שקיעת השמש החורפית, האדומה, הצובעת את העננים.  הקרובים למקום ההתכנסות יוכלו גם לשמוע את המולתן  במקומות האיסוף, את מאבקי הכוח בין הראשונים התופשים מקום בצמרת לבין המאחרים בנשף.

טיול כזה מומלץ, גם להרחבת הנפש, גם להנאה וגם לבריאות!

יהודית איילון, טבע ונוף, דצמבר 1991