המשותף חוף - הכרמל

קולם של אילנות

רבים מהמקורות שלנו הנותנים פה לאילנות, ולא פלא הדבר. ארץ על גבול המדבר אנחנו, ותלויים בחסדי שמים לגשם ולצמיחה. לכן גם רבו הפולחנים בימי קדם הקשורים באילנות החל משמות כגון אלון ואלה וכלה באזהרותיהם של הנביאים לבל יתפתו בני ישראל אחר העצים והאבנים....

הרי "האדם עץ השדה" כתוב בספר דברים (כ',19 ), אך בהקשר מענין: "כי תצור על עיר ימים רבים עליה לתפסה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות"

מדי שנה, בחודש שבט אנחנו מפנים מבטינו לעבר האילנות, נוטעים (לא תמיד בעיתם!), מקיימים סדרי פירות האילן, קוראים בספרים ובחוברות ושרים שירים של ט"ו בשבט. נפלה בחלקנו, באזור הכרמל, הזכות, שלפי המסורת הציונית נחוג בבית הספר בזכרון יעקב לראשונה חג הנטיעות בשנת ת"רן, היא 1890 לפי מניין הגויים .

עץ השדה, כאדם, תחילתו בזרע זעיר, שממנו בוקעים שורשיו להאחז באדמתו ולהושיט ענפים אל עבר השמים, אך שלא כאדם, מאריך ימים הוא, אלא אם כן מתנכלים לו האש, העז והאדם.

קולם של עצים נשמע גם במשלו של יותם (שופטים ט' 8-16 )

"הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך.

ויאמרו לזית מלכה עלינו. ויאמר להם הזית: החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלוהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים?

ויאמרו העצים לתאנה: לכי את ומלכי עלינו! ותאמר להם התאנה: החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים?

ויאמרו העצים לגפן: לכי את ומלכי עלינו! ותאמר להם הגפן: החדלתי את תירושי המשמח אלוהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים?

ויאמרו כל העצים אל האטד: לך אתה ומלוך עלינו. ויאמר האטד אל העצים: אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם בואו חסו בצלי, ואם אין, תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון!"

 הלואי  הפוליטיקאים בימינו אנו היו מעדיפים את ייצור התירוש והשמן על פני השררה... עדיין לא יצאה האש מן האטד ולא אכלה את ארזי הלבנון, אולם אש זרה הציתה יבולים, וגדעה עצי זית בלהט של מחלוקת ומלחמה, ולאותם עצי זית נקדיש את דברנו, שכבר אמרו חכמים: שעה שכורתין אילן שעושה פירות, קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע"

(פרקי ר' אליעזר ל"ד)    אבל אנחנו שומעים...

יהודית איילון.  

שדרת פיקוסים בעין כרמל, תמי צור