המשותף חוף - הכרמל

ככוכבים בשמים

"אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם
החול והים
רשרוש של המים
ברק השמים – תפילת האדם"

חנה סנש

כמו הכוכבים בשמים, גם גרגרי החול נראו לנו פעם אין סופיים, והנה מסתבר שלא כך הדבר. יש חשש סביר שכמות החול בחוף הים התיכון המזרחי נתונה לתנודות רבות. רוחות וזרמים, ו"מעכבי זרם", בעיקר בהשפעת האדם.

כל הטורח להביט בחופן חול מבעד לזכוכית מגדלת (למהדרין – במיקרוסקופ) יראה בו עולם ומלואו, בעיקר את כור מחצבתו. אותם גושי הרים ככתוב: "הקב"ה עוקר סלעים וטוחנם זה בזה". ללא קושי אפשר להבחין בגרגרי הקוורץ הבוהקים כיהלומים, בגרגר "פצלת השדה" הלבנים, צהובים וורודים, ובגרגרי סלעי הפרץ השחורים, שכל אלה תמצאו בהררי הגרניט, כידוע.

היכן? בתוככי אפריקה, משם הם הגיעו דרך הנילוס ושקעו בים על קרקעיתו, ושם הוא מצבור החולות הגדול של החוף שלנו.

ניתן גם לראות שלדים גירניים של יצורים מיקרוסקופיים דמויי קונכיות זעירות, ואפילו שברי עצמות דגים ומחטי קיפוד הים. כמובן שהבלייה עשתה את שלה – במים וברוח – וכבר "אין להם צורה", לרובם, על כל פנים – עין אוהדת ובוחנת תוכל להשלים את החסר.

מתי? תהליך שנמשך מיליוני שנים מוצא את סופו המתמחזר על "חופינו", הגלים לוחכים ממנו בחורף, הזרמים מחזירים אותו בקיץ, וכל זאת בתנאי שלא יכורסם מדי בידי אדם. מכשולים מלאכותיים וכרייה בלתי מבוקרת, מאיצים את התהליך, מה גם שמאז הקמת סכר אסואן במעלהו - אין הנילוס כמו שהיה... בינתיים – עוד יש די חול לפריחת החבצלת הבוקעת בימים אלה ממש, לאחר מנוחת קיץ מתחתיו, ומבשרת גם לפסימיסטים שבינינו שהחום הגדול עומד לפוג!

נצטרף אם כן, לתפילתה של חנה סנש!

יהודית איילון, ידיעון המועצה האזורית חוף הכרמל, "טבע ונוף", אוגוסט 1992