המשותף חוף - הכרמל

דור ההמשך

הקיץ החל ואין ספק בדבר. גבעות הכורכר עטו את הגוון הזהוב עמום של שדות הדגנים, המשובצים בשיחים ירוקי העד. מרבית הצמחים גמרו את פריחתם, למעט כמה עקשנים, פרחי קיץ מובהקים.

כך הנעצוצית הכחולה באזור דור הבונים, וחבלבל ורוד באזור מעגן מיכאל, ושולטת בכיפה הקורנית המקורקפת המפיצה בכל את ריח הזעתר החריף. (יסלחו לי פרחי הקיץ הנוספים והבוטנאים, אבל עלי להפסיק את הרשימה לפני שיתעייפו הקוראים האחרים!) הצמחים החד-שנתיים השילו את בגדי הצבעונים ה"סקסיים" שלהם, שהרי כבר אין צורך להרשים חרקים, וחבל לבזבז אנרגיה על החזקת מלתחה שאינה ירוקה ומייצרת! אט אט מתייבשים העלים והגבעולים, וחלקם מצמיח קוצים. הדור הזה, שכיסה את הגבעות במעטה צבעוני במהלך החורף והאביב סיים את הופעתו. עיקר תפקידו עכשיו להבטיח את העתיד. כאן רבות ומגוונות הדרכים ליצירת פירות וזרעים, והפצתם, אם באופן עצמאי, או בעזרת סוכנים. כל זרע וכל פרי מותאמים לדרך הפצתם. למשל: למורכבים למינם, שתפרחותיהם דמויות ה"סבא" – זרעים זעירים, עם ציצית-מצנח העפים עם הרוח. פירות האספסת ואחרים, מצוידים בסיכים (בקוצים) הנצמדים לפרוותם של בעלי חיים, המעבירים אותם ממקום למקום. כל בעלי הכלבים, בודאי כבר התנסו ב"פליית" הזרעים מיקיריהם... לא רק הכלבים גם גרבי העבודה והטיול זוכים בנתח מקיום מצווה זו של שותפות עם עולם הצומח!

ישנם פירות עסיסיים, הקורצים לציפורים, ואחרי מעבר בקיבתם של אלה – הם מוכנים ומזומנים לחכות לגשם, על האדמה. ישנם המגדילים לעשות, ואינם יכולים בכלל לנבוט, בלא שעברו תחילה בקיבתם של ה"סוכנים" שלהם! לזרעי מקור החסידה כעין בורג המבריג אותם אל תוך האדמה, (או הגרב!), והמרווה הארץ ישראלית מתה זקופה, כאשר פירותיה מפושקים, ורק עם בוא הגשמים הם מתכופפים, והגשם שוטף אותם לתוך האדמה. ישנם צמחים שאינם סומכים על עצמאות זרעיהם, והם ניתקים כל כולם ונישאים שלמים עם הרוח לאן שתישאם... גלגלי הענק של עכובית הגלגל, והמילחית האשלגנית, מוכרים בודאי לרבים.

פטנט ייחודי יש לדו-פרק החוף. תרמילו הקטן מכיל שני זרעים בלבד, בשני פרקים. פרק אחד ניתק ונופל, סומך על גשמי השנה. והיה ואלה הכזיבו – עדיין נותר פרק נוסף על פני השיח, והוא יוכל לנבוט בשנה שלאחר מכן. לא כל דור ההמשך זוכה להגיע לנביטה. בטבע, כמו בחיים – צריך מזל! לא יועילו המנגנונים המתוחכמים אם חרקים או מכרסמים רעבים, יאכלו את הזרעים. ישנן גם ציפורים הניזונות מזרעים בלבד, ולא מסתפקות בפירות העסיסיים. נמלת הקציר החרוצה אוספת אותם לגורן שלה, ומותירה לעתים רק את קליפותיהם.

כל אלה אינם מרתיעים את צמחי הזרעים מזה מיליוני שנים להשליך את יהבם על הסיכוי שבמספרים גדולים, כפי שיודע כל מהמר בפיס...

יהודית איילון, טבע ונוף, יוני 1996