המשותף חוף - הכרמל

שמש קטנה

גלים גלים עברו עלינו צבעי הפריחה למיניהם. זוהרים אולי מבשנים אחרות, בשל ברכת הגשמים שהתפזרו על כל אזורי הארץ. הכלניות פרחו בכל גווינהן, הרקפות כיסו הרים וגבעות. בעקבות הורוד והאדום באו האדומים האחרים. הנוריות, הצבעונים והנה גם הפרגים האירוסים הבהיקו בארגמן ובתכלת מירוחם עד הגלבוע, ושלא נשכח את השרון! גוונים וגווני גוונים פרשו הפרחים את מרכותם הצבעונית בפני החרקים למיניהם – שרק יבואו!

ועתה, לפני שישתלטו גווני הקיץ "יבשי החציר", עוד עובר על הגבעות והשדות נחשול הזהב של החרציות, ובמקומותינו על גבעות הכורכר, הן משובצות בכחול של העדעדים. פרח פשוט לכאורה (אף כי הבוטנאים יזכירו לכם כי אין הוא פרח בודד כל עיקר, אלא תפרחת מורכבת מפרחים רבים!) אינו מוגן מפני אדם ובהמה, ובכל זאת בעל מוניטין.

ראשית, השם חרצית, גזור מהמלה "חרס", כינוי מליצי לשמש. שנית, תפקיד מכובד לה בארכיאולוגיה. הכיצד?! החרצית שייכת לצמחים היכולים לצמוח גם בעודפי חנקן בקרקע, דבר המזיק לצמחים רבים, החנקן נצבר בקרקע בעיקר במקומות בהם שכן האדם במשך שנים ממושכות ו"זיהם" את סביבתו בשיירים אורגניים, מכילי חנקן, כידוע... כתוצאה מכך, כל מקום בו "זורחות" החרציות, אפשר להניח, קרוב לודאי, כי היה סמוך למגורי אדם, בזמן מן הזמנים יש וניתן לאתר מן האוויר את מימדיו של תל עתיק. על פי תפרושת החרציות שעליו ובסביבותיו – בעונת הפריחה כמובן!

הסוג חרצית CHRYSANTHEMUN שהחרצית העטורה היא הנפוצה אצלנו – מכיל מאודת מינים, וביינם הגיעו מינים רבים לתרבות ולפרסום! הם ממלאים תפקיד גדול באומנות הגננות היפנית, וחג ידוע בשם "חג פרח הגיקו" קשור בפולחן החרצית. מן פרוזאי יותר, מכיל באיבריו תרכובות דוחות חרקים, שימש להכנת "פליט", למי שעוד זוכר את הימים טרום ה"סנו"...

בתרבות ידועות החרציות כבעלות חיי אגרטל ארוכים,ולכן מרובה שיווקן. בתרבות או בבר הן צובעות את סביבתנו בזהב פריחתן, כמו שמשות קטנות והאוהבים יכולים לנחש בהן: אוהב? לא אוהב? בוודאי אוהב...

חג שמח וסיום האביב.

 יהודית איילון, טבע ונוף, אפריל 1996

 

חרציות, יאיר בהרב