המשותף חוף - הכרמל

שבעת המינים

כולנו מכירים את הכתוב... "כ יה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה. ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת. ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך." (דברים ח' 10-7)

יודעים כי ממינים אלה מובאים ביכורים, כי בהם נשתבחה הארץ . האומנם הם היחידים? הנה יעקב מבקש מבניו שיביאו לו "מזימרת הארץ", וכולל בהם "מעט צרי ומעט דבש, נכאט ולט, בטנים ושקדים" (בראשית מ"ג 11).

נוגה הראובני, חוקר הטבע במקרא, ומייסד "נאות קדומים", שהינה מעין שמורת פארק לצומח המקרא והתלמוד, באזור מודיעים, שואל שאלה זו. הוא מנסה לבחון אותה מזוויות שונות, בספרו "טבע ונוף במורשת ישראל". הרי היו גם יבולים אחרים שהשתבחה בהם הארץ, ובמה זכו אלה?!

אחת התיאוריות המעניינות שלו היא שהמכנה המשותף לשבעת המינים אלה הוא, שבין פסח לשבועות מתרחשים בהם תהליכים מכריעים לגבי הצלחת היבול. גרעיני החיטה והשעורה מתמלאים, התאנה, כידוע "חנטה פגיה", ונפתחים פרחי הזית והגפן, הרימון והתמר. דווקא עונה זו היא רבת תהפוכות במזג האוויר, (ראה השנה!), ולכן מוקדשת לעניין זה תשומת לב רבה במקרא.

למתעניינים, מומלץ לקרוא בספרו של נוגה הראובני, להרחבת היריעה והדעת!

חלפו שנים רבות, החקלאות שינתה פניה, וכשניסיתי לעגן את שבעת המינים באזורנו, חוף הכרמל, מצאתי אך מעטים מהם בשדותינו ובכרמינו. קצת זיתים, קצת כרמים, תמרים ורימונים המשמשים בעיקר לנוי, ותאנים בבר. שטחי החיטה והשעורה מצטמצמים אף הם, ובאחת – תם כפי הנראה, העידן הבלעדי של גידולי הבעל שכל שבעת המינים נמנים עליהם. מגיע תור חקלאות השלחין. אמנם משופע אזורנו ב"נחלי מים עיינות ותהומות היוצאים בבקעה ובהר", בכל זאת קשה לסמוך עליהם.

ולכן, ברשותכם, נוסיף לרשימה המקורית שבעת מינים משלנו, שהשתבח בם חוף הכרמל במקום החיטה והשעורה – משתרעים באזורנו שדות הכותנה והתירס. אל הזיתים והגפנים נצרף את העולים החדשים, האבוקדו והבננה, הנהנים באזורנו מקלים נוח שקרבת הים והכרמל מעניקים לנו. תות שדה ואבטיחים ומיני ירק בחממה.

ומה עם הדבש? במקרא מייחסים אותו לתמר, ותושביו הותיקים של האזור זוכרים אולי ימים רחוקים בהם המתקנו את חיינו במעט דבש תמרים, כי סוכר לא היה בהישג יד!

הדבש של ימינו הוא דבש דבורים ופריחת ההדרים וצמחי הבר שעל גבעותינו משמשים כר נרחב לפעילותן.

גם אם לא עת קציר והבשלה לכל המינים שהשתבח בהם אזורנו – נתברך בפרי עמלנו החקלאי, נביא ביכורים, ונשלב בהם את המינים המסורתיים: החיטה והשעורה, הגפן והתאנה, זית השמש והדבש (התמר!)

יהודית איילון, טבע ונוף, מאי 1996

 מקור: שבעת המינים