המשותף חוף - הכרמל

סוף הגל האדום

בתרבויות רבות, מתקשר פרח הפרג האדום, למוות ולשכול ובו בחרנו לפינת הטבע ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

הימים עצובים לפני חג הצמאות. גם בטבע, נבלו הכלניות, כמשו הנוריות, הצבעונים ודם המכבים. גם צבעיהם הלוהטים של פרחי האביב שפיתו את החרקים בסגול ובכחול עז, עשו את שלהם, ואט אט משתלט הצבע הצהוב של החרציות והדגניים על הגבעות ושדות הבור. אך לא לגמרי. כעת תורם של הפרגים והם מופיעים קבוצות קבוצות, לעתים – מרבדים. אין להם צוף, אך החרקים נהנים משפע האבקה שהם מוצאים בפרח הפתוח, שכתם שחור מבריק "מזמין" אותם אליה. הפרג שייך למשפחה ענפה, המונה 200 מינים, ומהם גדלים בארץ 7 מיני פרג.

חשיבותו הוכרה כבר מאז ימי קדם וזאת על שום תכולת חומר מרפא שמכיל המיץ החלבי שבעלים, בגבעולים, ובכפתורי הפרחים. חומר הבסיס נקרא פרוטופין, שממנו מייצרים את המורפין – שהוא החומר הפעיל שבאופיום. שימושיו ברפואה רבים – המורפין משכך כאבים, מרדים, ומרכיב במספר תרופות. זרעי הפרג ואזני המן. מבשילים בכעין קופסית (הלקט) המתייבשת על הגבעול, ומתפזרים, מנקבים שבראשה. לא כל הפרגים אדומים – זנים תרבותיים פותחו מהם גם בסגול אך שימו לב! גידול הפרג בארץ אינו מקובל, וגידול פרג האופיום – אסור, מטעמים מובנים...

היפוקרטס, הרופא הראשון, מפרט את תכונות הרפואה של הפרג, מסביר בדיוק כיצד יש לעבדו במכתש ועלי, וכן להיזהר מזיופים!!!!

על כלים מיוון העתיקה אפשר לראות את האלים והאלות מחזיקים בפירות הפרק, ורוקחים ממנו את משקה האלים, הנקטר, המפורסם. גם הלנה היפה השקתה בו את אהובה כדי לשכך את צערו על נפילת רעיו בשערי טרויה. ליוון הגיע גידול הפרג, כפי הנראה, ממצרים, ומשם התפשט בארצות הים התיכון ומזרחה.

בארצות המזרח משמש האופיום כסם הזיות, ובצורות שונות נמכר, נשלח, מוברח, לכל העולם, בעבור בצע כסף.

כאשר רואים בסרטים את האנשים – לרוב נשים וילדים – בשדות הפרק, קוטפים את "המוות הלבן", אפשר אולי להבין מדוע בפולקלור של עמים שונים מתחבר הצרוף – "דשות הפרג כשדות הקטל"...

אנחנו נתרחק מהסם המסוכן, נשאירו לרופאים, ונחזור לארצנו. הגל האדום של פריחת הפרחים מסמל את סיום פריחת האביב, ונחזור גם אל המשורר נתן יונתן שכתב בכאבו:

"הראית איזה אודם

שצעק למרחקים

שדה דמים היה שם קודם

ועכשיו הוא שדה פרגים..."

יהודית איילון, ידיעון המועצה האזורית חוף הכרמל, "טבע ונוף" 75, אפריל 1998

 שדה פרגים, תמי צור