המשותף חוף - הכרמל

הצלף הקוצני

חם, הביל, צחיח. הימים ארוכים.

בים – מדוזות. בגנים – השקייה במשורה ובשדות צבעי שלף צהובים ואדמה חרושה. גם השורדים שבשיחים ובעצים מכוסים דוק של אבק, שרק גשמי היורה ישטפוהו בבוא הזמן...

הפעם בחרתי בגיבור ההישרדות – הוא הצלף. שיחי הצלף מופיעים בשדות הבור ובין חומות וסלעים. הוא מתבלט בעונה זו בפרחיו הגדולים, הלבנים-סגולים, שבקצות הענפים הקוצניים. פרחים אלה נפתחים לפנות ערב אחד לאחד ונובלים למחרת. אך בינתיים מזמינים אליהם את כל נהנתני הצוף והאבקה, העלים הצעירים והזרעים – כל אחד על פי דרכו. לענפים, קוצים מאונקלים ורועי הצאן טוענים בתוקף שניתן לשלוף בעזרתם עלוקות מגרונם של הצאן! התלמוד ממשיל אותם לישראל, בהיותם מסתפקים במועט – כמו "עז באילנות", הנרמז גם בשמם היווני = cappairs עזים וכן בשמו של האי קפריסין.

הרוצה להתעמק בסוגיות הצלף בתלמוד יעשה זאת בספרו של פליקס יהודה "עולם הצומח המקראי" וב"אנציקלופדיה של החי והצומח" בעריכתו של עזריה אלון.

אנחנו נפנה לצד הקולינרי של הצלף. ניצני פרחיו המוחמצים הם "דליקטס" אמיתי ומחירם בהתאם, על מדפי המרכול. אבל אפשר גם להצטייד בכפפות ולקטוף את הניצנים שבראש הענפים הצעירים (אל דאגה, אנשי שמירת הטבע, השיח מצמיח אחרים במקומם!). הם טובים להחמצה רק כל עוד הם סגורים ואין רואים את הצבע הלבן המציץ מבין עלי הגביע. ישנם כמה מתכונים. הפשוט שביניהם: לשפוך חומץ רותח עליהם, לסגור את הצנצנת ו"לשכוח" למשך 3-2 שבועות. אפשר גם להחמיץ את הפירות אבל אלה טעימים פחות (לפחות לנו). לחרקים ולציפורים – הם מהווים ממש מציאה בחודשי הקיץ הלוהטים, כאשר הם יחידים "בשוק".

בסוף הקיץ מתייבשים העלים, נשארים רק הענפים הקוצניים והשורשים העיקשים בסדרי הסלעים; אך באביב ילבלבו העלים האדמדמים, יופיעו הניצנים הטעימים והכול מהתחלה!

יהודית איילון, ידיעון המועצה האזורית חוף הכרמל, "טבע ונוף", 102, יולי 2001

מידע נוסף באתר "צמח השדה בקישור צלף קוצני