המשותף חוף - הכרמל

קרנבל ולא בריו!!

מתי פורים? אדר, אדר! מקרקר תרנגול ההודו ומטלטל את המסכה האדומה שלו. מגדיל לעשות הטווס הפורש את זנבו המהודר. שחפי המזבלות – סליחה! – האגמים, מתחילים לעטות ראש שחור, שהוא בהחלט "הראש הכחול" שלהם.

כי הכל מתעורר באביב – זרום עם ההורמונים בדם ומוכן למשחקי  אהבה, ראוה ומסיכות.

התחפשות בעלי החיים, לשם מה? כל אחד רוצה להיות גדול יותר, מרשים יותר, מאיים יותר ובלבד שיוכל להתחרות על אהבתה של בת הזוג, החל מקרניו המסועפות של היחמור וכל בציצית נוצות המשתלשלת מראשן של האנפות למיניהן.

איזה צבע עוטה שחף האגמים,

כשהוא תופס "ראש כחול"?

לחרדון סיני שבנגב – ראש כחול תרתי משמע, זבובים מתחפשים לצרעות וצרעות מתחפשות לדבורים.

אם הגענו לדבורים – בל נשכח את משחקי ה"כאילו" של עולם הפרחים, אלה שנועדו להזמין, לפתות, לסרסר ואפילו לרמות אם צריך, את החרקים ובלבד שיבואו, יתפלשו באבקתם ובינתיים יעשו עבורם את מלאכת ההפריה.

הכל כשר. פרחים זעירים מתחזים לפרחי ענק, ראה החמנית, החרצית, ובני משפחתה המורכבים שתפרחתם נראית  "כאילו" פרח אחד בעל עלי כותרת ("אוהב, לא אוב, אוהב"... זוכרים?) כל כולם אינם אלא קרקפת שלפרחים צנועים בשיכון משותף. במשפחת הסוככים אפשר לראות בצידי הדרכים, את התפרחות הלבנות הגדולות ובמרכזן – כעין נקודה שחורה דמוית זבוב, לרמות את מי? את הזבובים כמובן שיחשבו שמחכה להם שם זבובה, רק להם וכשיעוטו עליה גם יפזרו את האבקה בין הפרחים, באותה הזדמנות.

מגדיל לעשות מכולם – פרח הדבורנית ממשפחת הסחלבים, בעלת המוניטין. הפרח דומה ממש לדבורה עם עלעלים דמויי כנפי דבורה מפושקות, וזכר הדבורים (יש דבר כזה, כי לא כל הדבורים חיות בכוורות ומקצרות את חיי בעליהן!) רואה את הדבורה נדלק עלי, ו... מנסה לבעול אותה, ועד שהוא מבחין בטעותו, הוא כבר מחוסה באבקת סחלבים דביקה.

אם תקשיבו בצהרי היום לזמזום החרקים בשמש, מסביב לפרחים, יידמה לכם כי אתם חוזים בריקוד של ממש ובקצב הסמבה!!!

 

יהודית איילון, "טבע ונוף", פברואר 1993