המשותף חוף - הכרמל

מדוע מעטות הפטריות השנה?

בספר האגדה מסופר לנו על חוני המעגל שהיה מבקש על הגשמים. תחילה "היו מנטפים",  לאחר מכן "ירדו בזעף", ורק כאשר ביקש למפני הקב"ה שייפסקו, "שכן בני ישראל אינם יכולים לעמוד לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות" (לא השתנה הרבה: מקטרים... מקטרים) "נשבה הרוח, והתפזרו העברים וזרחה החמה. יצאו העם לשדה, והביאו להם כמהין ופטריות".

דומה שאין תאור מדויק יותר של התנאים הדרושים להופעת פטריות הכובע הטובות למאכל. הריני מייחדת רשימה זו להן בלבד, כי ה"כמהין" מעטות  באזורנו, ולשאר קרובי המשפחה, שהם העובשים, השמרים ודומיהם, יקצר המצע מהמשתרע...  מי הן הפטריות בכלל, ומה מייחד אותן?

שלא כמו הצמחים הירוקים המייצרים בעצמם את מזונם – זקוקות הפטריות למזון מן המוכן, ואותו הן משיגות על ידי מציצה של תרכובות מוכנות מתוך צמחים אחרים ורקבובית. המציצה נעשית בעזרת קורים הנפרשים באדמה ו"נטפלים" לשורשים. לא תמיד זו טפילות לשמרה. האורנייה, למשל, גם תורמת לשורשי האורנים הצעירים לחות. ממש שותפות אמת!

מאז ומעולם משכו הפטריות את תשומת לבו של האדם, והיה משהו מסתורי בהופעתן, גם הפתאומיות, גם הסכנה שבאכילת הרעילות שבהן, וכן ישנן פטריות המופיעות במעגל, הקרוי "מעגל המכשפות" בפולקלור העמים. רבייתן של הפטריות בנבגים, שגודלם נמדד במיקרונים (אלפית המילימטר) וכמותם במיליונים, שהאוויר מלא בהם! כאשר התנאים מתאימים, מתחילים הנבגים לנבוט בקרקע, והקורים מתפרשים במעגל. כאמור, יונקים הם את מזונם מן המוכן, ובבוא העת הם מצמיחים את גוף הפרי שלהם, במקרה הנדון, הוא ה"כובע", נושא הנבגים של הדור החדש.

מהו אם כן, אותו צרוף, מסתורי הדרוש להופעת הפטריות, ומדוע הוא מתמהמה השנה? הצרוף הוא בין כמות הגשמים, פיזורם, והטמפרטורות בימים שביניהם. ייתכן, וגשמי הזעף שירדו  בראשית חורף זה אמנם הוו את האדמה, אך ימות הקור שבאו בעקבותיהם לא היו מתאימים לצמיחת הקורים, או להבשלה, או מי יודע מה... גם כאן הקדימו אותנו חז"לנו ושנו: "יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעות ומצמיחות!". אכן גם מלאכת גידול פטריות באופן חקלאי היא מסובכת, ודורשת ידע רב (דבר המסביר אולי את מחירן...)

אינני יודעת מה יהיה המצב בשעה שתקראו רשימה זו – מכל מקום, עדיין מוקדם לעסוק בהגדרת המינים הטובים למאכל, או במתכונים!

בינתיים נצטרף אל חוני המעגל ונתפלל ל"גשמים בעיתם" בין יתר הדברים שאנו זקוקים להם.

יהודית איילון, "טבע ונוף" מס' 47, ינואר 1995