המשותף חוף - הכרמל

"יש חור בדלי..."

חודש שבט, כידוע במזל דלי הוא, אלא שהשנה, יש כנראה חור בדלי, וזה אינו מתמלא כראוי. האילנות שרגילים היו עד  ט"ו בשבט לשתות ממימי השנה החולפת, גמרו את מכסת המים שלהם, ומימי השנה הזו מבוששים בינתיים לבוא.

השקדיות מתבלבלות – פרח פה, פרח שם, והן עדיין מכוסות עלים!

הרקפות אמנם ממהרות לפרוח – וכי מה הפלא?! שהרי פקעת דשנה להן באדמה... אלא נשאלת השאלה: מה יהיה בשנה הבאה? וכמוהן פרחי בצל ופקעת אחרים. בעלי החיים מתבלבלים מן הסתיו המתמשך, וחושבות שזה אביב! צפרדעים מקרקרות, צוצלות הומות, ורק הקורמורנים אינם מבינים אתה רמז, ולא עוזבים אותנו למחוזות הצפון!

ויש גם מי שמסתפק במה שיש, הנבטים נובטים, ותילי החולדים צצים, למגינת לבם של החקלאים... זו ההזדמנות להזכיר שאין אצלנו חפרפרות! דווקא כן, לשניהם אין עיניים, אין אוזניים, והם מבלים את כל חייהם בודדים מתחת לאדמה.  רק פעם בעונה הם יוצאים ממחילותיהם.  אתם יכולים כבר לנחש לשם מה... עוד יצור צנוע, בונה תילים, ומודד לנו את הגשם. הכיצד? טרחו החוקרים ומצאו, שהנמלה הבנאית, זקוקה לכמות גשם של300 מ"מ, כדי לבנות את התילים הפונים לדרום, לצד השמש בחורף, ולגדל בהם את הדור הבא! אכן, י שכבר ראיתי תילי נמלה בנאית השנה!

צדקו חז"לנו בהתפללם "לגשמים בעיתם"! חורף הפכפך לנו השנה ואינני יודעת מה יהיה המצב בעת ששורות אלה תראינה אור, אולי יתמלא הדלי.

מכל מקום, תמיד כדאי לראות את חצי הכוס המלאה ודלי – על אחת כמה וכמה...

יהודית איילון, טבע ונוף, פברואר 1994