המשותף חוף - הכרמל

החולון ובני משפחתו

חולון – זהו שמו החדש של סרטן החולות, זה שאת פתחי מחילותיו אנחנו מכירים בחוף החולי. לא פעם תוהים הילדים ומסתקרנים, מי גר במחילות עגולות הפתח האלה?

למנסים לחפור את מחילת החולון נכונה לרוב אכזבה, כי במרבית המקרים מתמוטט החול הפריק במחילה, והסרטן מתחבא במעמקים!

היו ימים בהם ניסינו לשפוך גבס לתוך המחילות – אבל זה נגמר בדרך כלל בכי רע – לפחות מצידו של החולון, שטבע ונלכד בגבס. ממש צער בעלי חיים! כיום אין עושים זאת יותר. אפשר להתחקות אחר המחילה על ידי השחלת חוט גמיש וחפירה לאורכו – אבל זה כבר סיפור לדבקים במטרה וסבלניים במיוחד! מתי רואים אותו? בעיקר בלילות, או בשעות הבוקר והערב המוקדמות.

החולונים מפחדים מהשמש, המייבשת אותם, ומהציפורים העושות בהם שמות. בלילות הם משוטטים בהמוניהם על החוף וכל מה שאפשר – נאכל: פליטת הים, דגים, אצות, גם "פליטת" המטיילים – כולל סמרטוטים וקרעי ניילון – הכול הולך. על כן מכנים אותם גם "סניטרי החוף". את המחילה חופר החולון בצבתות הגדולות שלו, ומוציא מתוכה את החול, גושים, גושים. לבסוף הוא חותם אותה מבפנים – והרי הוא מוגן, ואיש לא יפריע את מנוחתו.

החפירה היא עד לעומק שבו יימצאו מי הים שמתחת לחוף, כדי שיוכל להרטיב בהם את זימיו, כי זאת עלינו לדעת – גם אם זנח החולון את כור מחצבתו, הים, הוא איננו יכול לנשום אוויר נקי, אלא אם כן ירטיב תחילה את זימיו.

סרטנים ממינים אחרים מוצאים אנחנו על הסלעים, בין אצות, ובבורות המוצפים, שם חיים להם סרטני הסלעים. במחילות שהסלעים מלאים בהן, בבורות אפשר להבחין בסרטנים ארוכי בטן – אותם קפצנים שקופים, דמויי ה"שרימפס" המוכרים לאוכלי השרצים...

אם אמרנו שבכל מחילה מסתתר רק סרטן אחד – הרי שישנם כאלה שהם עוד פחות חברותיים – אלה סרטני הנזיר, המהלכים ובתיהם עליהם. לאלה בטן רכה ופגיעה, וללא הגנה זו היו דומים לסטייק מהלך על קרקעית הים וכל אחד יכול לנגוס בהם! הפתרון הוא – מציאת קונכייה ריקה של חלזון, והתכנסות בה – כך שרק הצבתות המאיימות בולטות החוצה, ואז כבר אף אחד לא יעז להתקרב אליהם, על קרקעית הים! במשך הזמן, אם גדל הנזיר – אין בעיה. הוא שולף את בטנו בתוך הקונכייה, ומחפש לו גדולה ממנה. לעתים עליו "למדוד" מספר קונכיות , עד שהוא מוצא את "המספר" הנכון. משפחת הסרטנים היא מן העתיקות בחיות הים, ועל הצלחתה מעיד המגוון הגדול של צורותיהם ובתי הגידול הרבים שהים מאכלס, מסרטנים החיים ביבשה ממש, דרך אלו החיים מתחת לאבנים (זוכרים? צריך זימים לחים!), בנחלים, בשלוליות ועד למעמקי האוקיאנוסים. מגודל מיקרוסקופי של דפניות, המוכרות למגדלי הדגים ועד ללובסטרים הענקיים, שרואים אצלנו רק בסרטים...

אנחנו נשארים עם החולון, שאורח חייו המחתרתי מאפשר לו קיום גם בתנאי קייץ אינטנסיבי, רק שימו לב: אל תשכחו בלילה חולצה על החוף! תמצאוה למחרת וכולה מחוררת! ראו הוזהרתם.

יהודית איילון, "ברשתינו", עלון קיבוץ מעגן-מיכאל יולי 2005