המשותף חוף - הכרמל

דרך המשי      

 

"בארץ סין גר צץ סו לין בבית עם גינה ולו שלושה בנים גדולים ובת אחת קטנה. יפה בתו של צ'ן סו לין, רגלים לה קטנות והיא נועלת סנדלים ממשי דק מאוד..."

כך קראנו בספרה של לאה גולדברג, ולאחר מכן באו סדרות הטלוויזיה וסיפרו לנו על דרכו של המשי, ביבשה ובים עד לאזורנו ממש – אזור הים התיכון והארצות המקיפות אותו, בהן גדל עץ התות. "ביותו" של טוואי המשי היה אכן בסין, וכפי הנראה לפני אלפי שנים. עד כי כיום לא שרד כמין בר, אלא בגלגולו התרבותי בלבד, מועבר בנאמנות מדור מגדלים אחד לשני, וגם מגננת לגננת... תראו לי גן ילדים או פינת חי אחת שאינה מחזיקה ב"בוידעם" קופסת קרטון, לרוב של נעליים, וקירותיה מכוסים ביצים אפרפרות קטנות! וראה זה פלא – רק החל תות העץ ללבלב, ומן הביצים מגיחים הזחלים הרעבתנים, והילדים רצים להביא עלי תות להשביע את רעבונם. תזכורת: זחלים ולא תולעים! תולעת לעלם נשארת תולעת, ומן הפקעת שטווה הזחל מחוט המשי שהוא מפריש מגופו הרי ייצא בסופו של דבר פרפר! טוואי המשי הינו פרפר לילה, לא תואר ולא הדר לו, נראה למי שפועל

בחשכה...

גם פעילות זו אינה מי יודע מה, אינו אוכל, אינו שותה, "מתפרפר" קצת. הנקבה מדביקה את ביציה למה שמוצע לה – ונגמרים קורות חייו של דור זה, עד לאביב הבא.

לתעשיית המשי פן אכזר במקצת, כמו לרבים ממעללי ניצול האדם את בעלי החים שבמשקו... אורך החוט שטווה הזחל יכול להגיע לשלוש מאוד עד חמש מאות מטרים ולכן אפשר היה לעבדו בקלות. בקיעת הפרפר היתה פוערת חור בפקעת, והחוט היה נקרא. לכן היו דנים את הזחלים ברותחין, ומתירים את החוטים. תעשית המשי, כאמור, החלה כמונופול של סין, אך כדרך העולם הוברחה והועברה גם לארצות אחרות ושגשגה שם עד להמצאת המשי המלאכותי. גם בהודו, תאילנדף יפן וברחבי מה שהיה האימפריה העותומאנית היו תעשיות משי, כולל בקפריסין ובלבנון. כיום שוב באופנה להתהדר במחלצות משי טבעי ויש להניח שטוואי סיו החרוצים יענו על הביקוש.

ובנימה אזורית: חוקר הכרמל גרף פון מילנו, כותב בראשית המאה על שוני, שהיתה חווה בבעלות משפחת חורי היפנית "בשטחים הגובלים עם נחל התנינים נטועים מטעי תות העץ, המשמשים לתעשיית המי. גלמי הפרפרים שעל גידולם משגיחים לבנונים, נשלחים לבירות להמשך העיבוד".

דומני שגם בזכרון-יעקוב היו כמה נסיונות, ואשמח להתעדכן בכל אופן, עצי תות ישנם באזורנו, ובעונה זו הם מתמלאים... ילדים. אלה מחפשי את ביכורי התותים, אינם בוחלים בבוסר, ויתמידו במלאכתם, ירוק, לבן, אדום, שחור, עד אחרון הפירות!

 

יהודית איילון, טבע ונוף, מאי 1994

http://web.macam.ac.il/~ltami/shira/e.htm

 http://t2f.achva.ac.il/Teach_Plans/Silkworm/Student_Presentation/Student_Presentation_1.htm