המשותף חוף - הכרמל

"והיה כעץ שתול עץ שתול על מים..."

נכון שהעץ שזכה להיכנס לקונצנזוס של כתבי הקודש בתור מרכיב "עץ המים" בארבעת המינים – הינו עץ הערבה. נכון שהוא שתול על פלגי מים ושורשיו נשטפים בהם, ואפילו טוענים שענף ערבה במדבר "יודע" להכריז על מים חבויים. אך אין הוא שורד אפילו כסמל ל"געגועים לנחל", כמו הרדופים או שיח אברהם שאפשר לראותם גם בואדיות "שנחל עזבם".

ברצוני לחזור ולספר בשבחו של עץ אחר, עץ ממקומותינו שאף הוא יונק מים רבים, אך עומד בתהפוכות מחזוריות המים – אם מידי שמיים ואם מידי אדם. נא להכיר: האשל. מספר מעלות ייחודיות לו. בארצנו המדברית למחצה הינו סוג העצים הכולל את מספר המינים הגדול ביותר (16, ואל יקלו בזאת ראש המטיילים בג'ונגלים וביערות תורכיה הצפוניים!) הוא גם משטה בבוטנאים ויוצר זני כלאיים, כך שאל תיקחו מספר זה ברצינות רבה מדי.

מרכז התפוצה של מרבית המינים הוא במזרח הקרוב, באזורים המדבריים המקיפים אותנו, והם קשורים לאפיק הנחלים, משטחי מלחה וכיוצא בהם.

כל זאת עקב תכונה מיוחדת להם, הפרשת המלח על ידי בלוטות שעל גבי עליהם המצומצמים המונעים התאיידות. הפרשת מלח זו מאפשרת לאשלים לחגוג גם במים מלוחים, ממדבר ועד ים – ואצלנו, כידוע, אין אפס!

מין אחד של אשל הוא השולט במקומותינו למעט אותם המינים שנשתלו בתקופות שונות, ממקורות אחרים - האשל המרובע (על שום מה מרובע? על שום ארבעה עלי כותרת ואבקנים שלא כדוגמת אחרים בעלי שלושה עד חמישה).

בחודשי האביב אנו רואים את אשכולות הפרחים הלבנים או הוורדרדים כשהם יוצאים היישר מהבדים המעוצים של השנה שעברה, ורק לאחר מכן מלבלבים העלים. באשלים האחרים התפרחות מופיעות בקצות ענפים ובעונה אחרת.

תכונה מעניינת אחרת, ולא מוסברת היא: על מיני אשל רבים תמצאו התעבויות דמויות כישור על הענפים. אלה הם עפצים הנגרמים על ידי עש לילה המטיל/ה את הביצים על גבי הקליפה בעוד היא ירוקה. הזחל מתחפר בה, נוצר המעטה הקשוח והוא משלים בו את גלגולו. מה טוב לו, ברור – פחות ברור מה טוב לאשל – אבל זו כבר סוגיה אחרת, ויש להניח שיש לכך יתרון – אחרת סידור זה היה עובר מן העולם!

על האשל המרובע לעולם לא תמצאו עפצים כאלה! תמצאו – הרי זה לא אשל מרובע, ודבר זה יתברר באביב הבא עם הפריחה.

ברצוני לסיים בשיא האופטימיות שהיא תכונתו הבולטת של כל שורד אמיתי. מדי שנה, באביב, לאחר שהפרחים עשו פירות ובהם הבשילו זרעים בעלי ציצית המעיפה אותם הרחק, הם נשטפים אל חוף הים במיליונים. כל שלולית בחוף, כל קטע בריכה מתייבשת מתמלא במרבד ירקרק של נבטי אשלים. כל הקיץ הם יונקים ממי התהום והחלחול, גדלים ומצמחים ענפים רכים, מפרישים את עודפי המלח ומתקרבים לים. כמו יצאו לכבוש לעצמם שטחי מחייה חדשים, לייסד חורשות חדשות. כל חורף באות הסערות האיומות של הים ומשבריהם מלחכים את כל הנקרה בדרכם וכמובן מכלות גם את האשלים הצעירים. לעתים מנצלים שתילים אחדים הגנת גבעת חול קטנה ואז הם "מייסדים" קו חוף חדש.

בסיורי לאורך הים אני מחפשת אותם. בקיץ את הגדודים הפורצים אל הים, ובחורף כשוך הסערה – את השורדים. אני אוהבת שורדים.

להעשרה באתר:

http://www.amalnet.k12.il/meida/water/maamar_print.asp?code_name=A_maim0275

יהודית איילון, "ברשתינו",עלון מעגן-מיכאל מס' 18, דצמבר 1991

אשלים, תמי צור