המשותף חוף - הכרמל

(כמעט) כל מה שרצית לדעת אודות מדוזה

החדשות הטובות תחילה: עדיין אין פלישה מהים (של מדוזות!). החדשות הלא כל כך טובות – אולי הן בדרך. מעניין לדעת מדוע רווח הנוהג לקרוא ליצורים ימיים בשמות מפלצות וגיבורים מהמיתולוגיה היוונית. מכל מקום המדוזה היתה אחת הגורגנות, מפלצות ששכנו באיים הרחוקים והפחידו את הספנים. מי שהיה מביט בה. בפניה עטורי התלתלים - שלא היו אלא נחשים – היה מייד הופך לאבן...

כך עד שבא פרסיאוס – ה"מקגאייוור" של אותם ימים והתחכם לה בעצת אלת החוכמה, אתנה: במקום להביט בפניה – הביט במגן הנחושת הממורק שלו, ראה אותה משתקפת וקטל אותה.

המדוזות נבראו לפנינו, ביום החמישי לבריאת העולם. "ויאמר אלוהים: ישרצו המים שרץ נפש חיה... ויברא... הרומשת אשר שרצוה מים" (בראשית א' 21) היה זה מודל קצת פרימיטיבי, שתי שכבות תאים וביניהן מין ג'לי שקוף, 96% מים! אבל מה, עם זה הן יכולות לצוף על פני הים, להזין את עצמן, להתרבות ולקלקל לנו את ההנאה מהים. הן נישאות על פני המים, וכנראה למרחקים גדולים, ולבסוף נטרקות לחוף עם הגלים ומוצאות את מותן, אבל בדרך, אם הן נתקלות בשחיין מסכן, או סתם משתכשך תמים, הן שולחות בהם את חיציהן המלופפים, הזעירים, מכילי הארס. אמנם לא מתים מזה, "אך רק נכווים"...

קשה לבוא אליה בטענות – הקב"ה צייד אותה בתאים צורבים, המכילים חומר רעיל, שאותם היא "שולחת" לפניה, וכל זאת להגנתה!

לצריבה מגיבים אנשים שונים באופן שונה, גם מקום הצריבה בגוף משנה – ישנם מקומות רגישים יותר ורגישים פחות. מה לעשות? יש עצות למכביר! אבל ספק אם הן מועילות, יש אומרים לשפשף בחול, יש מציעים קרם אלוורה (לא יועיל, לא יזיק), אולי לשים חומץ – בסך הכול להתייחס אל זה כאל כוויה קלה שסופה לעבור. אין לשטוף במים מתוקים! ואין לגרד! זה רק מגביר את הצריבה!

מספרן הגדל והולך בחופי הארץ הביא למחקר קדחתני של זואולוגים ימיים. ד"ר גליל וד"ר שפנייר גילו לנו שהמדוזות המציפות אותנו בשנים האחרונות הן ממין מיוחד שחדר לים התיכון דרך ים סוף דוגמת בעלי חיים אחדים שמגיעים באותה דרך במאה שנים האחרונות.

אפילו שם נתנו לה "נומדיקה" ("חוטית נודדת"), היא גדולה והיא צורבת! הבעיה עם בעלי חיים העוברים למקום חדש היא שאין להם שם אויבים ואז הם מתרבים חופשי חופשי!

לנו אין אלא לקוות שאיזה דג או סרטן יפתחו תאווה לטעם הג'לי של המדוזות (הנקראות באנגלית "ג'לי-פיש"), ואז יתוקן המאזן הביולוגי בים ואנו נוכל לשחות ללא חשש!

 

אבל האגדות! לשם כך עלינו להפליג בים, ולהעפיל למרומי האולימפוס, משכן אלי יוון.

היה היו (ואני מקצרת) באולימפוס שלוש אחיות יפות, ה"גורגונות" והיפה שבהן היתה – מדוזה. היא גם היתה היחידה שהייתה בת תמותה. פעם אחת הפתיעה אותה האלה אתנה במקדש שלה עושה אהבה עם פוסידון, אל הים! שומו שמים! כעסה מאוד אתנה, שהייתה כידוע, בתולה צנועה וחסודה, והפכה את הגורגונות למפלצות, שכל גבר שיביט בהן, יהפוך מיד לאבן... את ראשה של מדוזה כרתה, ועטרה אותו נחשים, נחשים. פרסיאוס שיצא להילחם במפלצות אחרות (לא חסרות במיתולוגיה כאלה) התחכם, ולא הביט בה, אלא רק בבואתה שנשקפה ממגינו הממורט והצליח לחסל אותה מבלי להפוך לאבן. יש המספרים, שאתנה שמה את ראשה של מדוזה על מגינה וכך יכלה לכל אויביה הגברים, שהפכו לאבן. יש הרואים בזה מסר פמיניסטי ברור!

הערה: מי שרוצה לראות ראש מדוזה, בלי להפוך לאבן, יוכל לראות אותו במוזיאון "המזגגה" בנחשולים. זה בכלל מומלץ!

יהודית איילון, "ברשתינו", עלון קיבוץ מעגן-מיכאל יולי 2005

יהודית איילון, ידיעון המועצה האזורית חוף הכרמל, "טבע ונוף" 110, יולי 2002