המשותף חוף - הכרמל

"האדם אינו אלא"...

האדם אינו אלא קרקע

ארץ קטנה,

האדם אינו אלא תבנית

נוף מולדתו,

רק מה שספגה אזנו

עודה רעננה,

רק מה שספגה עינו טרם שבעה לראות.

"האדם אינו אלא"...

כך טשרניחובסקי. ואני חשבתי ל: מהי אותה תבנית נוף מולדת, שאותה אנחנו מעניקים לילדינו.

אותה פיסת קרקע העשויה פסיפס של נופים טבעיים ונופים מעשה אדם, הלובשת צורה ופושטת צורה מזה שנים?

ממצוקי הכרמל, ה"ירוק תמיד", שעל מורדותיו נטועים מטעינו ופורחות הרקפות בראשית האביב והחוטמיות בסופו. שטחי המעיינות והביצה המסרבת להתייבש, ולצידה המרעה ושדות השלחין. ומלחמה עתיקת יומין נטושה עליהם – מלחמת "מזרע וישימון" צמחי ביצה נדירים ועופות חובבי מים, ולצידם אשלים המאיימים להשתלט על השטחים המעובדים. גבעת הכורכר שעלינו עליה, והיא במערומיה, שינתה פניה ללא הכר, פרחי הבר פינו מקום לעשייה של קיבוץ שהוא "גדול, גדול ופתוח". בניינים וכבישים, שדרות ודשאים ושפע הפריחה הססגונית. בשוליים עוד נותרו צמחי הכורכר, קצת כלניות, שיחי אלת מסטיק, סייפנים, צבעונים וחצבים, העולים ופורחים מתוך חרבוני הקיץ – להזכירנו, כי בטבע ישנם מחזורי קמילה והתחדשות. בחולות שהשתרעו עד לים – נחפרו בריכות הדגים לפרנסה. הדגים והשרצים למיניהם, וצמחיית גדות המים השופעת הפכו אותן גם לבית גידול לעופות מים – יציבים ונודדים (לא כולם אוכלים דגים!!!).וברצועת החולות שנותרה לחוף הים – גם אם נעשים מאמצים רבים "לתרבת" אותה – עדיין מפיצות החבצלות ריח ניחוח ופרחי נר הלילה נפתחים מדי ערב... נחל תנינים זורם בתחומנו והמזין את בריכות הדגים מזמן לנו הנאה משמורת טבע ומנחל שטרם זוהם, ויורד לצד הבריכות עד הים. והים! עד האופק. והאיים משובצים בו, והשמש השוקעת בו לעת ערב – היש תבנית יפה מזאת?!

לכן – עם התקרב ראש השנה , שנוהגים ל"השליך" בו את החטאים לים – נוסיף אולי בקשה אחת: שנדע תמיד לשקול נכונה את האיזון העדין, השברירי, שבין הנופים שבהם התברכנו, לבין הצורך לעשייה לרווחת האדם.

שכן - "האדם אינו אלא" – וגו''

שנה טובה

יהודית איילון, ידיעון המועצה האזורית חוף הכרמל, "טבע ונוף", 61, מאי 1996