חווית הצפיה באירוע ספורט.

ספורט, בדומה לחדשות, עומד בצומת המפגש בין תקשורת העוסקת במציאות לבין תקשורת בדיונית. ספורט אמנם תלוי במציאות אך הוא משתמש בקונבנציות של בידור על מנת להבנות את הסיקור, במיוחד בטלוויזיה.

אחד המאפיינים של לוחות השידורים והרייטינג הוא סדירות. שבוע אחר שבוע, אותם סוגי תוכניות תופסים את אותן גומחות, הן בלוח המשדרים השבועי והן ברייטינג הנמדד. כמעט כל תוכניות הספורט הרגילות נמצאות מחוץ לשעות השיא, ורק לעיתים רחוקות הן נמנות בין 20 התוכניות הראשונות מבחינת הרייטינג. עם זאת, בתקופות שונות של השנה, יש לאירועי ספורט מרכזיים יכולת ייחודית להפוך לאירועי שיא, ולמשוך קהל רחב מחוץ לשעות צפיית שיא ולעתים עד לשעות הבוקר המוקדמות. אירועי ספורט אלה הם שמקנים לספורט הטלוויזיוני את היוקרה שהוא נהנה ממנה.

בשנים האחרונות הולכים ומטשטשים ההבדלים בין עיתונאות לבידור. תופעה זו של ערבוב מידע עם בידור נקראת אינפוטיינמנט. והיא באה לידי ביטוי גם במשדרי הספורט.

מצד אחד משדרי ספורט  מתעדים אירועים מציאותיים שאינם יזומים על-ידי טלוויזיה. מה שיהיה בסיקור הטלוויזיוני נגזר ממה שיתרחש באירוע הספורט במציאות. לכן הם דומים לעבודה עיתונאית תיעודית.

מצד שני, מבנה שידורי הספורט, אופני הייצוג ודרכי הפנייה לקהל, באמצעות חוקי המדיום, מקומם בלוח המשדרים וסוג הקהל שהם מנסים לרכוש ולהחזיק, קשורים למוסכמות של בידור, שעשועים ודרמה. משדר הספורט  מצוי במתחים סותרים ומתמידים בין הניסיון להשיג שקיפות של המציאות לבין הרצון לטפח ערכי בידור ולהשיג רייטינג גבוה.

מאפיינים טלוויזיוניים לייצוג ארועי ספורט:

1) אירוע הספורט הטלוויזיוני מעביר את חווית אירוע הספורט המציאותי
אירוע הספורט במציאות מציב מגבלות מסוימות בפני האפשרויות לייצוג בטלוויזיה, ובהתאם נלקחות החלטות הפקה לאופן העברת השידור לצופים. יצירת חווית צפיה בטלוויזיה המשלבת מציאות, דרמה ובידור, על פני צפייה במשחק באיצטדיון.

2) ריאליזם ובידור
הספורט הטלוויזיוני הוא צורה של דימויים חזותיים, שנועדו לספק לצופה ראייה של המציאות כפי שהיא. מה שנקרא "ראיה אמיתית". ערכי הבידור מארגנים דימויים חזותיים בהתאם לצורך להבליט מוקדי הנאה, כמו: פעולה, כוכבים, דרמה, תוך ניסיון להבנות הפקת בידור שתוכל לזכות בקהל ולהחזיק בו. הם באים לידי ביטוי בצילומי תקריב ובמסך מפוצל. 

3) מקסימום פעולה במינימום מרחב
הבמאי מנסה לייצג "מקסימום פעולה  במינימום מרחב". כתוצאה מכך אופי וכמות העיבוד החזותי של האירוע  תלוי במאפייני ענף הספורט. למשל: איגרוף מתאים מאוד ונוח לסיקור טלוויזיוני  כי מתרחשות בקרב האגרוף פעולות רבות ומהירות במרחב גיאוגרפי קטן. לעומת זאת, סיקור של משחק כדורגל המתרחש במרחב גדול, מחייב התערבות יותר גדולה בייצוג האירוע מצד הבמאי. ראשית, חייבים לצלם את המשחק בו זמנית ממקומות שונים וממרחקים שונים, חייבים לבחור צילומים ממרחקים שונים ולערוך את החיתוכים בקצב כדי ליצור אשליה של מקסימום פעולה במינימום מרחב.  לכן ככל שענף הספורט עצמו אינו מממש את העיקרון של מקסימום פעולה במינימום מרחב, כך יצטרך צוות ההפקה של הטלוויזיה להשקיע יותר עבודת צילום ועריכה חזותית.

4) ניצול  של זמן מסך
בזמן המשחק/ התחרות, ישנם רגעים מתים וחסרי פעולה מעניינת. נוצרת בעיה כיצד לקצר קטעים אלו. הזמן במציאות מנוצל לזמן מסך באמצעות איסוף קטעי שיא ערוכים, הוספת שידורים חוזרים  מיידיים וערוכים, האטתם והקפאתם.

5)העדפות והיעדרויות
המסגור החזותי (החלק מתוך המציאות שנכנס לפריים של המצלמה ו/או המסך) יוצר היעדרויות כמו גם נוכחויות. קיימת נטייה של הצלמים להתמקד במנצחים, תוך שהמפסידים נעלמים באורח קסום וקיימת נטייה להתמקד במאורע על חשבון כל הקשר חברתי או היסטורי. יצירת הזדהות של הצופה עם המנצח.

סיכום שידור אירוע הספורט- העקרונות המארגנים (ריאליזם לעומת בידור) את אירוע הספורט לאירוע טלוויזיה: צילומי תקריב, נוכחות של הכוכבים וההתמקדות בהם, ניצול זמן מסך, מקסימום פעולה/מינימום מרחב. אמצעי התקשורת מציגים את ההישגים של הספורטאי הבודד הגיבור. מה שגורם לצופה להזדהות עם הגיבור תוך התמקדות בתנועת המצלמה. מוזיקת רקע, קולו ותיאורו של הקריין וכו'.

למה אנשים צופים בספורט? מה מהנה בצפייה בספורט? אילו סיפוקים מקבלים הצופים מצפייה בספורט?

שני סטריאוטיפים  קשורים לצפייה בכדורגל בטלוויזיה: הספורטאי שבכורסא ואלמנת הכדורגל. קל לשרטט בדמיוננו את הספורטאי שבכורסא, מתוח ומרותק לנפתולי הגורל של קבוצתו. פחית בירה פתוחה לידו, ממתינה ללגימה והשלט מוכן ומזומן למבט חטוף במשחק המתנהל בערוץ אחר. זו ההזדמנות שלו להפגין את רגשותיו: הוא מעודד ושורק בוז, חי ומת עם עלילות קבוצתו על המסך.

חוויית הצפייה בספורט בטלוויזיה  דומה לחוויית הצפייה באירוע ספורט באצטדיון ומצד שני היא דומה לחוויית הצפייה בסוגים אחרים של תוכניות טלוויזיה. מחקרים על הצפייה בספורט ועל אוהדי ספורט מראים שיש מניעים רבים שגורמים לאנשים לצפות בספורט בטלוויזיה;

האוהדים מזדהים ונהנים מעידוד השחקנים והקבוצה. הספורט הטלוויזיוני, השונה מצורות טלוויזיוניות אחרות, מהווה דרמה חיה בלא תסריט, אם כי דרמה שמגיעה תמיד לסיום ברור. הצפייה מביאה עמה מתחים מעוררים שעשויים להסב הנאה לאחדים. אחרים עשויים ליהנות מהבריחה לעולם ספורט "מרגיע" יותר, שבו המתחים אינם שלהם (כי מישהו אחר משחק ועלול להפסיד). אנשים עשויים לצפות בספורט כצורה של פעילות בצוותא, כיוון שאין להם משהו מיוחד לעשות באותו ערב, או משום שהדבר מהווה נושא לשיחה. אירועי הספורט בטלוויזיה יכולים להיות שגרתיים עד חריגים. כמה אירועי ספורט מהווים מעין חגים תרבותיים. המשחקים האולימפיים, המונדיאל והסופר-בול מהווים דוגמאות טובות למה שכינה כץ (1980) "אירועי מדיה"; במדינות בכל רחבי העולם, הצפייה בגורלן של הקבוצות הלאומיות בגביע העולם משבשת את שגרת היומיום. אנשים משנים את סדר יומם כדי לצפות בשידורים יחד עם חברים ובני-המשפחה; המזון והמשקאות ממלאים תפקיד מרכזי בחגיגה וקשרי הידידות ותחושת הקהילה המקומית מתחזקים במהלך הצפייה המשותפת הזו.

המניעים לצפייה בספורט בטלוויזיה
המחקרים מראים שהציפייה לתוצאות, הרצון לדעת מי ינצח והאם תצליח לנצח הקבוצה האהודה, הם המניעים החזקים ביותר לצפייה בספורט. מניע חזק נוסף הוא ההנאה  מהריגוש הנוצר בגלל "הדרמה והמתח" ו"עידוד" השחקן או הקבוצה האהודה.

הצפייה במטרה ללמוד על שחקנים או ענף ספורט, או "להירגע ולשחרר לחצים",מהווים אמנם מניעים חשובים, אך פחות. כל יתר המניעים הם בעלי חשיבות נמוכה יותר: מציאת נושאים לשיחה, חיזוק קשרי ידידות ומשפחה,  בריחה משעמום או העברת הזמן. הזדמנות לשתיית בירה או משקה אחר.  מחקרים מראים כי מניעים אלו דומים בקרב צופים בענפי ספורט שונים.

התנהגות וביטוי רגשות בזמן הצפייה ואחריה
כיצד אנשים מתכוננים לצפייה, מה הם חשים ומה הם עושים בעת שהם צופים וכיצד הם מושפעים לאחר מכן? בעוד שההכנות לצפייה ב"משחק גדול" כרוכה לעתים במידה ניכרת של תכנון, הרי שבמרבית המקרים, הצפייה אינה כרוכה בהכנות רבות. גם כך, אנשים משוחחים תכופות עם אחרים בעת ההכנות, לעתים קרובות קוראים דיווחים על העתיד להתרחש ובהתאם לחשיבות האירוע, עשויים אפילו להרוג זמן בהמתינם לשריקת הפתיחה או מתחברים לערוץ מוקדם כדי שלא להחמיץ דבר. כמה אנשים אפילומכניסים את עצמם למצב-הרוח המתאים באמצעות משקה או שניים עוד בטרם שריקת הפתיחה. 

רוב התחושות שאנשים חווים וההתנהגויות שהם נוטים לאמץ במהלך הצפייה, משתנים בהתאם לשותפים לצפייה: צפייה לבד, עם חברים או במחיצת המשפחה. הצופים נוטים להפריז בביטוי מילולי והתנהגותי של רגשות בעת צפייה בחברת חברים. עוצמת תגובותיהם פחותה כאשר הם צופים לבד או בחברת בני משפחה. העדויות מראות גם כי "התרגזות" בעת שהאירועים אינם מתנהלים כרצוי וגם תחושת ה"מתיחות" נחלשות בעת הצפייה לבד ומתחזקות בחברת ידידים. דומה כי "אפקט החברים" מחזק גם את התנהגויות האכילה. דומה כי התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות גם בהתאם לענף הנצפה. צופי כדורסל מכללות, שנוטים במיוחד לצפות ביחד עם קבוצת חברים, הם התקשורתיים ביותר והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הבייסבול והטניס נראים כצופים שקטים במיוחד. 

מה מתרחש לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה? יש לנו עדויות מסוימות לכך שאנשים "מתהדרים בנוצות זרים" בעקבות ניצחון: הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קוראים על האירוע בעיתון וצפייה ברגעי השיא בשידורים החוזרים בחדשות. אין  עדויות רבות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית, שתייה או הישארות במצב-רוח ירוד לאחר תבוסה.

לסיכום חווית הצפייה בספורט:

• המניעים החזקים לצפייה בספורט בטלוויזיה הם בראש ובראשונה הציפייה לתוצאות המשחק, והצורך בריגוש.
• יש הבדלים בהכנות לצפייה, ברגשות ובהתנהגות בזמן צפייה, בין צופים אוהדים לבין  צופים שאינם אוהדים.
• יש הבדלים בין התנהגות צופה הנמצא לבד לבין ההתנהגות בעת צפייה משותפת עם בני משפחה ועם חברים. אפקט החברים מעצים את הביטויים הרגשיים של הצופים.
• קיימים הבדלים בין גברים לנשים בהעדפות הצפייה ובהתנהגות לפני בזמן צפייה,  ולאחריה, אך הבדלים אלו מטשטשים כאשר משווים בין גברים לנשים  בעלי אותה רמת עניין בספורט.
• בסיכומו של דבר, מה שמנבא בהצלחה את התנהגות הצופה בספורט בטלוויזיה הם: רמת העניין בספורט ומידת האהדה של המתחרים.
• בניגוד לסטריאוטיפים של אלמנת הכדורגל והספורטאי בכורסא, אנשים נוטים לייחס לשידורי הספורט תפקיד ומקום הרבה פחות משמעותיים בחיי הנישואין שלהם. לרוב, המחלוקות האפשריות בגלל  העדפות הצפייה השונות של בני הזוג נמנעות באמצעות צפייה בשני מקלטי טלוויזיה נפרדים או מציאת עיסוקים חלופיים.
• לרוב, יש סבלנות וכבוד לרצונו של בן הזוג לצפות בספורט מצד בת זוגו.

ספורט וגלובליזציה.

הטלוויזיה מדגישה את הפרט וסיפורו האישי, יוצרת את הגיבור ובכך משתמשת בדרמה: רגעי הניצחון, שערים שנכבשים וכו' זוכים להבלטה יתרה. העריכה מדגישה את הדרמה. 

תחרויות ספורט בדומה לחדשות הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו המשחקים האולימפיים, משחקי הטניס בוימבלדון וגביע העולם בכדורגל נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי הNBA  האמריקניים בכדורסל משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינותיהם. בתחום הגלובלי, רשת הספורט הגדולה ביותר היא ESPN , רשת בינלאומית, תאגיד של דיסני – ABC. הרשת משדרת בעשרים שפות ושידוריה מגיעים לכ- 200 מיליון בתי אב ברחבי העולם.

מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?
- הם זולים יחסית וקלים להפקה. 
-הספורט כמו נולד עבור המדיום הטלוויזיוני: אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה, יש  בהם  גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים ויוצרים דרמה בשידור חי.
-הספורט מספק בידור טוב ומאפשר לצופים בבית לקבל תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש וכן פרשנות. 
- שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופה תחושה של "ביחד". 
- הספורט מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, כיון שמאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים.  
- הספורט אינו שנוי במחלוקת ולכן לא מעורר ויכוחים על רקע פוליטי, ולפיכך גם אינו מרגיז פוליטיקאים.
- התכנים הטובים ביותר לבניית ערוצים גלובליים הם אלה שיש להם שפה    אוניברסלית, או כאלה שיש בהם התעניינות בינלאומית. ערוצי החדשות מספקים מידע על הנעשה בעולם, בכל זמן נתון, בכל פעם שהצופה מבקש לקבל מידע חדשותי. ערוצי הספורט מדברים בשפה בינלאומית: אפשר לצפות בהנאה בכדורסל, בכדורגל, או בסקי גם ללא כל פרשנות. כך גם ערוצי המוסיקה הקליפית מדברים בשפה מובנת לכול. 
- הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים.

במכירת הזכויות לשידורים גלובליים כמו המשחקים האולימפיים, או גביע העולם בכדורגל, מעורבים שיקולים עסקיים ואידיאולוגיים. ארגוני השידור נתבעים לשלם סכומי עתק בעד זכויות השידור. כך למשל העדיף וועד האולימפי הבינלאומי (IOC) למכור את זכויות שידור האולימפיאדה לאירופה עד 2008 לארגון השידור האירופי (EBU) תמורת 1.5 מיליארד דולר, על פני מכירת הזכויות לרשת לוויינים אירופית אשר הציעה סכום גבוה יותר. זאת משום שהוועד האולימפי מעוניין ששידורי האולימפיאדה יוכלו להגיע לכלל הצופים בעולם ולא רק לאלה שיכולים להרשות לעצמם לשלם דמי מנוי לכבלים. מאותה סיבה נתן הוועד האולימפי את הזכויות לשידור האולימפיאדה בחינם ליבשת אפריקה. בארצות הברית לעומת זאת, נרכשו הזכויות לשידור האולימפיאדה עד 2008 על ידי רשת NBC תמורת 3.4 מיליארד דולר.

שידורי הספורט אטרקטיביים גם למפרסמים, שכן רוב הצופים בשידורי הספורט הם גברים בעלי כוח קנייה. מאחר שארגוני התקשורת משלמים סכומים עצומים על שידורי ספורט גלובליים, מרקיעים גם מחירי הפרסומות.

הקונפליקט שבין הלוקלי לגלובלי בשידורי האולימפיאדה
שידורי האולימפיאדה הנם המימוש המלא ביותר של השידור הגלובלי- מיליארדי אנשים צופים בהם בו זמנית בכל מקום בעולם. עם זאת, בכל אחת מהמדינות מעונינים הצופים בשידורים הנוגעים להם נוסף על השידורים הכלליים. אפילו כאשר הספורטאים- נציגי המדינה מגיעים למקומות אחרונים, או מתחרים בענפי ספורט שוליים, רוצים הצופים שהשידורים יתמקדו בספורטאים שלהם. הם רוצים לצפות במשלחת הלאומית ובדגל שלהם. מובן שאם הספורטאים מנצחים הרי שתשומת הלב הטלוויזיונית אליהם תגיע לשיא.

כלומר, בצד הגלובליזציה של האולימפיאדה, המאחדת את כל מדינות העולם ובצד מופעי הפתיחה והסיום והתחרויות המסורתיות הקלאסיות, קיימת דרישה להראות את הספורטאים המקומיים ולמלא את הצורך בהזדהות עם הגיבורים שנשלחו לאולימפיאדה ליצג את המדינה ודגלה.