תשע"ג - תלמוד -ח1

התא-שמע מדברת על אדם שמת ונמצאה גופתו ורוצים לדעת את זהותו בשביל לשחרר את אשתו מעגינותה, והגמרא מביאה משנה מיבמות קכ האומרת שרק באמצעות תווי פנים עם אף אפשר לזהות את האדם אפילו שיש סימנים בגופו ובכליו.

ויוצא מכך שסימנים לא מדאורייתא, בגלל שאי אפשר להעיד את גופו וכליו כסימנים ולכן אי אפשר להעיד סימנים בדיני איסורים ואם כך סימנים לא מדאורייתא.

הגמרא מסבירה שבסימני גופו מדובר על סימנים כמו גבוה או נמוך ולכן אי אפשר להעיד על סימני גופו, ושאי אפשר להעיד על סימני כליו בגלל שחוששים לשאלה (שהאדם שאל את הכלי ממישהו אחר).

בגמרא נשאלת שאלה על סימני כליו, שאם חוששים לשאלה אז מדוע אפשר להעיד על חמור על פי סימני האוכף, והתשובה שהגמרא מביאה היא שאוכף אנשים לא משאילים אחד לשני, בגלל שלכל חמור יש צורת גב משלו והאוכף יכול להכאיב לגבו של החמור. תירוץ נוסף שהגמרא מביאה הוא שבסימני כלים, כמו בסימני גופו, מדובר על סימנים כללים (חיוור וסמוק).

הגמרא מביאה ברייתא שאומרת שאם שליח הגט מצא את הגט בכיסו, ארנקו, טבעתו או בין כליו אפילו לזמן מרובה הגט כשר והשליח יכול להביא לאישה, ונשאלת השאלה מדוע במצב כזה לא חוששים לשאלה, הגמרא עונה שבמצב כזה אין חשש לשאלה משום שאנשים לא משאילים כיס וארנק משום מחשש של המזל (המזל יעבור מהם או מזל רע יבוא אליהם), וטבעת בגלל שיש חשש שיזייפו אותה.