תשע"ג - תלמוד -ח1

צער בעלי חיים הוא שיקול מדאורייתא. בקביעת ההלכה במצוות פריקה וטעינה: רבי יוסי הגלילי אומר פוטר במקרה שהמשא הוא יתר על כוחה של הבהמה. הוא אומר זאת מהטעם:שמה שחשוב בפריקה וטעינה הוא צער האדם ומכוון שהאדם גרם לצער של עצמו-אינך מחוייב לעזור לו אפילו שהבהמה עדיין סובלת כלומר לשיטת רבי יוסי הגלילי : צער בע"ח אינו שיקול מדאורייתא.

הג"מ מניחה שאם ר"י הגלילי מופיע בשמו כנראה שהקודמים לו (ת"ק ורבי שמעון)חולקים עליו וסוברים שגם במקרה הזה האדם מחוייב לעזור וכנראה שהטעם הוא צער בע"ח.הג"מ דוחה הסברזה בטענה שיתכן  שהמחלוקת אינה עקרונית אלה פרשנית:ר"י הגלילי לומד מהמילים "תחת משאו" את הלימוד הזה ואילו חכמים לא.