תשע"ג - תלמוד -ח1

נאמר כי השונא שדובר קודם הכוונה היא לשונא מישראל ולא לשונא גוי. כלומר עליך לעזור לאדם שונא רק אם הוא מישראל, אולם אם הוא גוי אין לעזור לו. כלומר שכל מצוות פריקה שייכת רק בישראל, ולפיכך צער בעלי חיים אינו מדאורייתא, שהרי גם בהמה השייכת לגוי סובלת!

דוחה הגמרא ואומרת שהשונא המדובר כאן אין הכוונה לשונא שנאמר בפסוק (חמור שונאך), אלא לשונא שנאמר בתא שמע הקודמת (שמקורה בתוספתא): העדפת טעינת שונא על פריקת אוהב היא רק אם השונא ישראל ולא אם השונא הוא גוי.