תשע"ג - תלמוד -ח1

הגמרא מנסה להעמיד את שאלת הסוגייה (:סימנים מדאורייתא או מדרבנן)במחלוקת תנאים קדומה.

: שאלה:במקרה שבעל הולך למלחמה ונעלם ואז מוצאים גופה ורוצים להתיר את האישה לבעל אחר בסימנים אז

תירוץ:תנא קמא סובר שאין מעידים על השומא ואלעזר בן מהבאי סובר שאפשר להעיד על השומא הגמרא אומרת שהם בעצם חולקים גם על סימנים מדאורייתא או מדרבנן תנא קמא סובר שסימנים מדרבנן כי אם לא הוא לא היה אומר שאין מעידים על השומא ואלעזר בן מהבאי אומר סימנים מדאורייתא כי אם לא הוא לא היה אומר שמעידים על השומא.

תירוץ נוסף:רבא אומר ששניהם(תנא קמא ואלעזר בן מהבאי)אומרים שסימנים מדאורייתא אבל הם חולקים בשומא מציוה בבן גילו(=האם השומא יחודית לבן אדם או לא תנא קמא אומר ששומא מצויה בבן גילו ואלעזר בן מהבאי אומר ששומא אינה מציוה בבן גילו

תירוץ נוסף:הגמרא אומרת אם אתה רוצה להגיד ששניהם אומרים ששומא יחודית ואינה מציוה בבן גילו ופה המחלוקת היא האם הסימנים יכולים להשתנות אחרי המיתה(הסימנים ישתנו או יהרסו אחרי שהאדם מת)תנא קמא סובר שסימנים יכולים להשתנות אחרי המיתה ואלעזר בן מהבאי אומר שסימנים נשמרים אחר המיתה

תירוץ נוסף:אם אתה רוצה להגיד ששניהם מסכימים ששומא אינה עשויה להשתנות אחר המיתה וסימנים מדרבנן אז הם חולקים האם השומא הוא סימן מובהק או לא(האם השומא סימן מספיק חזק שאפשר להעיד עליו באיסורים)תנא קמה סובר ששומא הוא סימן מובהק ואלעזר בן מהבאי אומר ששומא אינה סימן מובהק.