סיכום התא-שמע בסוגיה
שימו לב - לראשונה השנה, אנחנו יוצרים חומר למידה ביחד. לפעילות הזו קוראים 'ויקי', כי היא מתנהלת כמו בויקיפדיה.
המטרה היא שכל אחד שיכול יוסיף אחת מהתא-שמע שיש בסוגיה, ואם יש הערות על הכתיבה שלו - אדם אחר יוכל לערוך את מה שהוא כתב.
בכל תא-שמע יש לכתוב מה המקור שלה, למי היא מסתדרת ומדוע, וכיצד השני יפתור את הקושיה עליו.
כדי להוסיף או לשנות - יש ללחוץ על 'עריכה' בסרגל שמעל הויקי, ובסוף כמובן לשמור שינויים. בהצלחה לכולנו.
תא שמע מס. 10 - התורם שלא מדעת:
(استعادة هذا الإصدار)
معدل: 5 نوفمبر 2012, 10:22 AM مستخدم: יחיאלי אביעד →
מקור התא-שמע: תוספתא של מסכת תרומות, פרק א. התוספתא מלמדת כי התורם שלא מדעת - אדם שתרם תרומה לכהן מבלי ידיעת בעל השדה - תרומתו תרומה, בתנאי שאיננו חושש לגזל. כיצד אנו יודעים אם יש לחשוש לגזל? - אנו בודקים אם בעל השדה מסכים בדיעבד עם המעשה שנעשה: בעל השדדה אומר לאדם שתרם "היה עליך לתרום מיפות יותר" - אם אכן היו יפות יותר, תרומתו תרומה; ואם לא נמצאו יפות יותר - כנראה שהמשפט נאמר בציניות ואז אין תרומתו תרומה. אך אם הלך בעל הבית והוסיף תרומה משלו - בכל מקרה תרומתו תרומה.
למי זה מסתדר? התוספתא מסתדרת לשיטת רבא: ראינו כי במקרה שאכן נמצאו יפות ממנה התרומה נחשבת תרומה, אף על פי שהבעלים לא ידע מהתרומה הזו בשעת המעשה. כלומר הסכמה בדיעבד מועילה למעשה שנעשה קודם לכן. כך גם ביאוש: הסכמת הבעלים - היאוש - מועילה גם לזמן שהבעלים כלל לא ידע שנאבדה ממנו.
כיצד השני מסביר? אביי מקבל הסבר מרבא: מי שתרם לא היה אלא שליח של בעל השדה, כך שזה לא דוגמא טובה לייאוש שלא מדעת, כי הוא יודע שהאיש הולך לתרום. הגמרא מרחיבה ואומרת שההסבר הזה הוא הכרחי - הרי התרומה חייבת להיעשות מדעת הבעלים, אפילו אם נעשית על ידי שליח.
אם כך, כיצד יש להסביר את המקרה של התורם שלא מדעת? - המקרה הוא כזה: בעל השדה מינה אדם אחר לתרום עבורו, אך לר ציין בפניו מהיכן לתרום. בעל השדה התכוון שהשליח יתרום מהתבואה הבינונית, כלומר לא מן המובחרות ולא מן הגרועות. אך השליח תרם מן היפות, ועכשיו אנו בודקים את הסכמתו של הבעלים: אם אמר לו "היה עליך לתרום מיפות יותר" ואכן נמצאו יפות יותר - תרומת השליח נחשבת תרומה, הואיל שהבעלים הסכים לתרומתו מן היפות; ואם לא נמצאו יפות יותר - אין תרומתו תרומווה, כי הבעלים גילה את חוסר שביעות רצונו ממעשיו של השליח, ולכן התורמה לא נעשתה לדעתו ואין היא נחשבת תרומה.
סיפור: אמימר, מר זוטרא ורב אשי הלכו להארח בבוסתן של מר בר איסק והאריס שלו הגיש להם רימונים ותמרים. כולם אכלו חוץ ממר זוטאא, שאמר שלא בטוח שבעל השדה הסכים. אחר כך בא בעל השדה ושאל את האריס: למה לא נתת להם טובים יותר?, ובכל זאת עדיין רבי זוטא לא אכל. שאלו אותו אמימר ורב אשי: מדוע אתה לא אוכל? - הרי זה בדיוק המקרה של התורם שלא מדעת שתרומתו תרומה? ענה להם: בתרומה הדין נובע מכך שזו מצווה והאדם נוח לו שחברו מקיים עבורו את המצווה; אך כאן לא בטוח שמר בר איסק אמר זאת מרצונו, אלא ממבוכה.