תשע"ג - תלמוד -ח1

כמו בסוגיית יאוש שלא מדעת, כך גם בסוגיה זו: סיכום משותף לכל חלקי הסוגיה.

מומלץ מאוד למי שרוצה לשפר את ציוניו - להשתתף בסיכום הסוגיה, זה מקנה 10 נקודות בחישוב של ציון המחצית. בהצלחה.

במשנה ראינו את דברי ר' שמעון בן אלעזר (להלן: רשב"א) בנוגע לכלי אנפוריא והסוגיה הקודמת דנה בהם. הסוגיה שלנו מתחילה ממימרא נוספת של רשב"א: "המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הנמר ומן הברדלס, ומן זוטו של ים ומן שלוליתו של נהר, המוצא בסרטיא ופלטיא (כיכר העיר ורחובה הראשי) וכל מקום שהרבים מצויים שם - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשים מהן."

המכנה המשותף בין כל המקרים הוא שהמציאה כבר נראית אבודה - יש להציל אותה מחיות טורפות או למשות אותה מנהר או מים, או שהיא אבדה במקומות שהרבה אנשים עוברים. לפיכך הבעלים מתייאשים מהאבדה, אפילו אם יש בה סימן.

הגמרא תדון בסוגיה זו בפרט האחרון ברשימה שהביא רשב"א - "ובכל מקום שהרבים מצויין שם". היא תשאל חמש שאלות על דין זה, כפי שנראה בקטע הבא.