תא שמע מס. 1 - פירות מפוזרים:

מקור התא-שמע - במשנה הפותחת את הפרק;

למי היא מסתדרת? - לרבא: במשנה נאמר שבכל מקרה של פירות מפוזרים המציאה תהיה שייכת למוצא, ולא חילקה בין אם המאבד יודע או לא. לפיכך זו הוכחה לרבא, כי המאבד בין אם הוא יודע ובין אם לא נחשב כמתייאש, ולכן המציאה שייכת למוצא. כלומר יאוש שלא מדעת הוי יאוש.

כיצד השני יסביר? - אביי למעשה אומר שלאור דברי רב עוקבא בסוגיה הקודמת, המקרה הזה הוא דוגמה ליאוש מדעת ולא ליאוש שלא מדעת. כלומר, העמדנו את דברי המשנה ב"מכנשתא דבי דרי" - בשעת אספת הגרנות, כל אבדה נחשבת מדעת המאבד, כי הבעלים באוספו את התבואה יודע שכמה חיטים תיפולנה והוא מתייאש מהן. לפיכך פירות מפוזרים אינם יכולים להכריע בסוגיה של יאוש שלא מדעת, כי הם מקרה של יאוש מדעת.