תא שמע מס. 4 - לשונות של ארגמן:

מקור התא שמע: במשנה שבתחילת הפרק.

למי זה מסתדר? - לרבא: כי רבא אומר שיאוש לא מדעת נחשב יאוש, והדין שבמשנה לגבי לשונות של ארגמן זה שהמציאה היא של המוצא, אפילו אם הבעלים אינו יודע שאיבד. ומכאן - שיאוש שלא מדעת נחשב יאוש כמו שיטת רבא.

איך השני מסביר? אביי אומר שלשונות של ארגמן זה חפץ יקר וכשאדם מחזיק חפץ יקר הוא ממשמש ("משמושי ממשמש") אותו (כמו את הכסף - בכל שעה ושעה) ולכן הוא בטח כבר גילה שזה נפל ממנו כשמצא המוצא את החפץ ולכן זה יאוש מדעת. לפיכך גם דין זה מסתדר גם לאביי.