מהי אוקימתא?
פירושה המילולי של המילה אוקימתא הוא הַעֲמָדָה. כלומר, העמדת דין או אמירה כללית כלשהי למקרה ספציפי. זהו תירוץ נפוץ בגמרא, ומשתמשים בו במקרים האלה:
א. כאשר שני מקורות סותרים זה את זה;
ב. כאשר דברי חכם (תנא או אמורא) נתקלים בקושי מסוים.
הנחת העבודה היא שיש אחידות בין מקורות (דברי תנאים או סוגיות שונות) ולכן צריך למצוא את הדרך שבה שני המקורות יתקיימו; כמו כן הנחת העבודה היא שגם אם דברי חכם כלשהו נתקלו בקושי, איננו רוצים לדחותו לחלוטין, אלא למצוא את המקום שבו האמירה שלו בכל זאת תקפה.
לפיכך במקרה הראשון האוקימתא תראה כיצד המקורות אינם סותרים זה את זה, אלא כל מקור דיבר על מקרה אחר; ואילו במקרה השני האוקימתא תראה כיצד השאלה שנשאלה אינה רלוונטית במקרה הספציפי שהאוקימתא העלתה.
בסוגיה שלנו יש דוגמה נהדרת לסוג השני: דברי ר' יצחק (קב בארבע אמות) נתקלו בקושי בסיסי - מה זה משנה הכמות, העיקר כיצד הפירות נראים: האם נראה שנפלו או נראה שהם הונחו במקומם. לפיכך הגמרא (או יותר נכון - רב עוקבא) מוצאת מקרה שבו השאלה שנשאלה על ר' יצחק אינה רלוונטית - במכנשתא דבי דרי. בשעת אסיפת הגרנות אין זה משנה אם הפירות הונחו או נפלו - בכל מקרה הבעלים לא יחזור לקחתם, אם מדובר בקב בארבע אמות - בין אם זה משום שהכמות אינה גדולה (קב) שבשבילה הוא יחזור, או שהטרחה לאוספם היא מספיק גדולה (ארבע אמות), שהוא לא יתאמץ לעשות זאת. במקרה הזה הבעלים יפקיר את הפירות ולכן המוצא יהיה רשאי לקחתם.
הגמרא למעשה צמצמה את הגבול שהציב ר' יצחק למקרה מאוד ספציפי - רק בשעת אסיפת הגרנות, אך בזכות הצמצום הזה דברי ר' יצחק לא נדחו לחלוטין. בשאר המקרים המוצא יוכל לקחת את הפירות רק אם מדובר בדרך נפילה ולא בדרך הינוח.