אין לי אלא... מניין - זו טכניקה ידועה של המדרש, כדי להראות שכל מילות הפסוק נצרכות להלכה. השאלה תבוא לאחר ציון פרט כלשהו, שלכאורה ממנו עולה שהדין חל רק בו, לפיכך ישאל המדרש "אין לי אלא" - כלומר אני מבין שמדובר רק במקרה זה, אך מקרים אחרים "מניין"? - כלומר מהיכן אני למד על עוד מקרים - לפיכך מובא פסוק אחר (שוב, לאחר המילים תלמוד לומר), או מילים אחרות באותו פסוק ומלמדות על שאר המקרים.

לדוגמה: "אין לי אלא אלו בלבד, שאר אבדה מנין? תלמוד לומר לכל אבדת אחיך." - בפסוקים צוינו במפורש רק השור, החמור והשמלה; מניין שיש להשיב כל אבדה - לפיכך נאמר בהמשך הפסוק :לכל אבדת אחיך".