סיכום הסוגיה
3. תא שמע לבירור המחלוקת
3.1. תא שמע 2 - כיכרות
במשנה נאמר כיכרות של נחתום הרי אלו שלו ואילו כיכרות של בעל הבית חייב להכריז. ההבדל בין הכיכרות הוא שכיכרות של נחתום הן כמו כיכרות של אנג'ל - יש כמותן הרבה בשוק ולא ניתן להוכיח שהכיכר הספציפית שייכת לך; ואילו כיכרות של בעל הבית ניתן לזהותן היות שהן נדירות ולכן צריך להכריז.
יש לשים לב שהמשנה לא חילקה בין רשות הרבים ובין רשות היחיד, אלא בכל מקרה כיכרות של בעל הבית צריך להכריז, היות שניתן לזהות מי אפה אותן. אם כך, היות שגם ברשות הרבים הדין הוא חייב להכריז, אז לפי המשנה סימן העשוי להידרס נחשב סימן. נסביר את זה באיור:
כיכרות של בעל הבית ברשות הרבים חייב להכריז
סימן העשוי להידרס נחשב סימן
תיובתא לרבה!
רבה יסביר שהטעם של המשנה הוא משום שאין מעבירין על האוכלין. כלומר ישנו דין שהמוצא מאכלים ברשות הרבים אינו רשאי להתעלם מהם, אלא חייב להרימם. לפיכך הסימן בכיכרות של בעל הבית לא יידרס ולכן הדין הוא שחייב להכריז.
אם כך, שואלת הגמרא, הרי יש נכרים שאינם מצווים על עניין זה? - ועונה כי נכרים חוששים לכשפים, כלומר יש להם טעם אחר מדוע עליהם להרים את הכיכרות הללו, ובכל מקרה הכיכרות הללו לא יידרסו. והרי יש בהמה וכלבים שעשויים לדרוס את הסימן הזה? יענה רבה שהמשנה אכן דיברה על מקומות שבהמה וכלבים אינם שכיחים, כלומר יותר סביר להניח שמישהו ירים את הכיכרות הללו מאשר שהן תידרסנה ברגלי בהמה וכלבים.