סיכום הסוגיה

2. המחלוקת בין רבה לרבא

במשנה נאמר - "כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו".

רבה טוען כי הדין במשנה חל גם במקרה שיש על הכריכות סימן. הגמרא מסיקה מאמירתו כי הוא סובר שסימן העשוי להידרס - כלומר: סימן שעלול להישחק עד שייעלם ולא יוכלו לזהות באמצעותו - לא נחשב סימן. אם כן, זהו הטעם לאמירתו של רבה: היות שגם אם יש סימן על הכריכות הוא עשוי להידרס היות שהן ברשות הרבים - הדין במשנה הוא "הרי אלו שלו".

לעומתו רבא טוען כי הדין במשנה חל רק במקרה שאין על הכריכות סימן, אולם אם יש סימן על הכריכות הדין הוא חייב להכריז. הגמרא מסיקה מאמירתו שסימן העשוי להידרס נחשב סימן. 

אם כן יש כאן מחלוקת פרשנית-הלכתית בהסבר המשנה - באיזה מקרה המשנה דיברה, ועליה (או יותר נכון: מאחוריה) הציבה הגמרא מחלוקת מהותית-עקרונית - האם סימן העשוי להידרס נחשב סימן או לא.