חובת הציות להורים-סוגיית עיון -שיעור חזרה י"ג אדר א'
מחלוקת תרוה"ד והמהרי"ק:
בשיעור הקודם, ראינו שהשו"ע פסק להלכה את תשובת תרומת הדשן ("תרוה"ד") שבן הרוצה ללמוד תורה ואביו מתנגד לכך מחשש לחייו של הבן, רשאי הבן לעשות כרצונו בניגוד לרצון האב משום שמצוות תלמוד תורה גוברת על כיבוד אב ואם ומורא אב ואם. והראיה היא: מיעקב אבינו שהלך ללמוד תורה ולא עסק בכבוד הורים ולא נענש על כך.
ניתן להסיק מדבריו, שבכל עניין אחר שהאב יצווה לבנו, חייב הבן לעשות כרצון אביו למעט מקרים בהם מדובר על מצוות תלמוד תורה ("ת"ת") או מצווה אחרת שגוברת על כבוד הורים.
ראינו גם שהרמ"א פסק להלכה את תשובת מהר"י קולון ("מהרי"ק) שבן הרוצה לישא אשה ואביו מתנגד לכך, רשאי הבן לעשות כרצונו בניגוד לאביו.
המהר"ק, מביא 4 נימוקים להתר. הנימוק האחרון הוא נימוק עקרוני:
מצוות כבוד הורים ומורא, שייכת רק בדברים הקשורים לאב ואם ולא לדברים ששייכים לבן. ובלשונו של המהרי"ק: "מלתא דשייך האב בגווה" ו"מלתא דלא שייך האב בגווה". נמצא שאין במצוות כבוד הורים או מורא הורים חובה לציית להם אלא יש חובה למלא את מבוקשם האישי כגון להשקות מים, לתת להם כבוד וכד'.
ניתן לומר, שבמקרים כגון, נסיעה בטרמפים, גיוס ליחידה קרבית ועוד דברים הקשורים בחיי הבן בלבד, תהיה מחלוקת בין תרוה"ד ובין המהרי"ק.
תרוה"ד יאמר שיש מצווה לציית להורים והמהרי"ק יאמר שאין חובה.
שאלת החזו"א על המהרי"ק:
החזו"א מעלה שאלה: גם אם צודק מהרי"ק שאין בעיה בעצם הפרת הציווי של האבא, בכל מקרה נניח שהאבא לא גילה דעתו בעניין שלא יעשה הבן כך וכך, אבל הבן יודע בברור שמה שהוא עושה גורם צער רב לאביו, וכי יעלה על הדעת שמותר לבן לצער את אביו?
ומשיב החזו"א: באמת העניין תלוי בסוג מעשה הבן. יש מעשים שבהם אין לאב זכות להצטער ועליו להתגבר על עצמו ויש מעשים שיש לו זכות.
דוגמא: אם הבן מתחתן עם גויה, או דבר שגורם פגם משפחה בודאי שיש לאבא זכות להצטער הוא לא יכול להתגבר על עצמו.
דוגמא: עם הבן נוסע בטרמפים, ההורים צריכים להתגבר על עצמם ולא להצטער מכך. מעשה הבן לא פוגע בהורים באופן אמיתי.