"אב שמחל על כבודו"-שיעור חזרה-כ"ו בשבט
יום ב'
הסוגיא פותחת במחלוקת בין ר' יצחק בר שילא ובין רב יוסף בשאלה: האם הרב שמחל על כבודו, כבודו מחול או אין כבודו מחול.
כשהאב, מחל על כבודו, כולם מודים שכבודו מחול.
שאלנו: מדוע הרב לא יכול למחול והאב יכול למחול?
ענינו: כבוד הרב נובע מהתורה. והתורה לא שייכת לו-היא של הקב"ה. ואין אדם יכול למחול ולוותר על דבר שלא שייך לו.
רב יוסף מביא הוכחה שגם הרב יכול למחול, שהרי הקב"ה מחל על כבודו! היכן הקב"ה מחל על כבודו? שנאמר: וה' הולך לפניהם יומם וכו'" הקב"ה דואג לבריותיו וזה מחילה מכבודו.
רבא מקשה על רב יוסף בקושיא ברורה ומתבקשת: מה אתה משווה בין הקב"ה ובין הרב? הכבוד של הקב"ה שייך לו ולכן הוא יכול לוותר עליו. לעומת זאת הכבוד של הרב לא שלו ולכן אינו יכול לוותר עליו?!
רבא עונה בעצמו על הקושיא שלו לרב יוסף ואומר: יש מצב בו התורה שייכת לרב ולכן הוא יכול לוותר על כבודו ולמחול. כתוב בתהילים: "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" מצד אחד התורה של ה' ומצד שני התורה של הרב-הלומד. אלא שיש הבדל בין תחילת הלימוד ובין לאחר הלימוד. בהתחלה התורה היא של ה' ואח"כ לאחר שהלומד למד היטב היא תורה שלו. וכשהתורה שלו, יכול הרב למחול.
הגמרא מקשה על ההסבר של רבא: הרי רבא בעצמו, למרות שמחל על כבודו כשמזג יין בחתונה של הבן שלו, הקפיד על האמוראים שלא עמדו מפניו. הרי שרב שמחל אין כבודו מחול? וכן רב פפא הקפיד למרות שמחל?
מתרצת הגמרא: גם במצב שהרב מוחל, עדיין מדובר על כבוד התורה וראוי לאדם לתת יחס של כבוד גם במצב בו הרב מוחל והיה על החכמים לעשות "הידור" לקום מעט.
לסיכום:
|
ר' יצחק בר שילא |
רב יוסף, רבא |
|
|
כבודו מחול. |
כבודו מחול |
|
|
הרב שמחל על כבודו |
אין כבודו מחול. התורה לא שלו. |
כשהרב למד הרבה התורה שלו ויכול למחול. אעפ"כ צריך לתת כבוד מעט "הידור" |