חובת הציות להורים-סוגיית עיון -שיעור חזרה כ"ט שבט
הסוגיא עוסקת בשאלה: האם חלה חובת ציות לדרישות ההורים בכל מצב ולכל דרישה?
לסוגיא זו חולק דף מקורות.
בחלקו הראשון של דף המקורות עסקנו באיסור לסתור את דברי אב והרב כמובא בברייתא: "איזהו מורא...לא יסתור את דבריו...". הדיון היה, האם האסור קיים רק בפני ההורים או גם שלא בפניהם.
בחלק השני של דף המקורות, אנו עוסקים בשאלה, האם לסתור את דברי האב זה רק באמירה וכגון שאומר לאביו "לא!" או גם במעשה כשאינו מתנגד בדיבור. נתנו דוגמא: ההורים יוצאים בערב ומגדירים לילדים ללכת לישון בשעה מסויימת והילדים לא מבצעים את דרישת ההורים. או נסיעה בטרמפים למרות איסור ההורים.
פתחנו בפסק השולחן ערוך האומר שאם הבן מבקש ללמוד תורה במקום מסויים והאבא שלו חושש שיקרה לו משהו שם אבל הבן מעדיף שם כי שם יראה ברכה בעמלו, הבן לא חייב לשמוע בקול אביו.
הוספנו את פסק הרמ"א [ר' משה איסרליש] הפוסק שאם האב מבקש מבנו שלא לישא אישה שהוא רוצה אותה, אין הבן חייב לשמוע בקול אביו.
ניסנו להוציא כלל מהדוגמאות הללו: האפשרויות הם:
- יש הבדל בין בקשות בנושאים רציניים ומהותיים ביותר לחיי הילד ובין דברים סתמיים, טפלים. לימוד תורה ונישואין הם דברים מהותיים ואין האב יכול להתערב.
- יש הבדל בין דברים ששייך בהם מצווה כגון ת"ת ונישואין ובין סתם דברים של רשות.
- יש הבדל בין דברים שהבן לא תלוי באף אחד בביצוע שלהם ובין משימות שהבן תלוי בסביבה ואז לא ניתן להגביל אותו.
- יש הבדל בין דברים שהאב נותן סיבה אמיתית לחשש שלו ובין דברים שהוא סתם מתנגד. הסבר זה קצת קשה. אמנם הוא מובן בדין של תלמוד תורה שהאבא חושש מאד ממה שיכול לקרות לילד אבל בפסק של הרמ"א לגבי נשואין לא מוזכר שהאבא חושש ממה שיקרה לבן. אלא סתם לא מתאים לו הכלה הזו.