הטבע בעונות השנה

3.4. קול התור

קול התור נשמע בארצנו

כמה צדקו הקדמונים?

"הגשם חלף הלך לו", זה הגשם הכבד השנה, שחשבנו שלא יגמר... "הניצנים נראו בארץ", ואכן – "קול התור" מבשר את הקיץ.

שלא להתבלבל – אם חשבתם שכל השנה אתם רואים תורים, אז שימו לב: כל השנה נמצאים איתנו תור הצווארון (גדול יותר, בהיר ולצווארו ציור של צווארון), והצוצלת, קטנה יותר וכהה יותר, אלא שאלה התפשטו לאזורנו בתקופה מאוחרת יחסית ממחוזות דרום ומזרח מרוחקים, בהם הם נפוצים – בנאות מדבר, בנייני ישוב ומסגדים. יש להניח שלא להם כוונת המשורר של שיר השירים! בימי האביב, שהוא כבר המבוא לקיץ, מגיע אלינו מאז ומעולם התור המצוי משהות חורף בארצות אחרות. לקולו צליל מתחטא, מנומנם כזה, המזכיר שנת צהרים טובה - "תוררר-תוררר–תורר-תורר".

ואכן, כידוע , כוונתו לחזר בצלילים אלה אחר בת זוגו ומתאים מאוד לשיר השירים! הם באים בימים אלה: תחילה רואים אותם "חרוזים" על חוטי החשמל, כמו נחים ממסעם המפרך, ואזי מתפשטים זוגות זוגות, לאזורי הקינון שלהם, שעדיין לא נתפסו על ידי הצוצלות. יש חלוקה ביניהם – הצוצלת היא המקננת סמוך יותר למגורי האדם – על אדני חלון, במרפסות, בעצים הקרובים. התור המצוי בו עסקינן, מקנן בשדה, בעצים ושיחים. לכן, היו שכינו את הצוצלת "תור העיר" ואת התור – "תור השדה".

משתי ביצים לבנות יוצאים גוזלים עירומים הסמוכים אצל מקורה של אמא עד שהם גדולים, פורשים כנפיים ומוכנים, בסוף הקיץ, לנדידה. ובינתיים – ימי ניסן, שכידוע חל בו "ראש השנה למלכים ולרגלים". אולי בקולו של התור, הנשמע בארצנו, שומעים אנו ברכה לשנה חדשה, למחזור נוסף של צמיחה והתחדשות, וברכה לחג האביב והחירות!

יהודית איילון, ידיעון המועצה האזורית, "טבע ונוף", אפריל 1992

מקור: תור מצוי