הטבע בעונות השנה

4.1. בפתחו של קיץ

בפתחו של קיץ

האביב מאחורינו, אך הקיץ האמיתי עוד לפנינו – זה הקיץ של החופים והים, החום והזיעה, הנופש והחופש...

זהב החרציות פינה את מקומו לברק הכסוף של הדגניים בינות לשיחים ולצמחי העד. פה ושם נפגוש פירות של דודאים ואכן רק עכשיו הם "נותנים ריחם"... פירות אחרים נטועי אדם, מבשילים את ביכוריהם ובאוויר ריח של "שירת העשבים", אלה שנקצרו ואלה שקמלו. בעולם החי חלפה תזזית האביב של המלחמות על הטריטוריה וקביעת גבולותיה, אם בשירה, אם בהפחדה ובגירוש, וכל משפחה מגדלת את צאצאיה מחזור אחרי מחזור. מדובר בציפורים, כי הם בעיקר הצדים את עינינו ואת אוזנינו. קול התור נשמע מאז חג הפסח ובודאי לא היה להם קל לחזור ולמצוא מקום קינון כאשר "כל העמדות תפושות" על ידי הצוצלות היציבות כל השנה. נכון שהתורים מעדיפים לבנות את קיניהם המאולתרים על עצים, אבל גם לשם כבר הגיעו צוצלות חרוצות על אף היותן "תור העיר" לפי הגדרתן. יודעים להבדיל? קול התור הינו מין המייה של תררר תרררר, וזנבו עטור זר נוצות לבנות רציף. בצמרות העצים שמח. העורבים מגדלים דור חדש של בוזזי שקיות ניילון מהאופניים, במושבות האנפות מלמדים נחיתות והמראות ויש גם פה ושם בזים, עורבנים ואחרים. באזורי הרפתות והדשאים, בפאתי דרכים ובחוף, שומרים הסיקסקים בקנאות על נחלותיהם ומרחיקים בסקנדל גדול כל מי שמהווה סכנה לאפרוחיהם המתמזגים עם צבעי הסביבה. אה, והשחפיות שעזבו את אפריקה ועשו עלייה של קיץ למחוזותינו מאכלסות חופים ואיים (טבעיים ומלאכותיים) מעתלית עד בואכה מעגן מיכאל.

נמיות ונוטריות ממליטות בסתר ומתחרות על הציד עם חתולי הפרא (לא הבר!) שתרבות האדם, אשפתו ועכבריו משכו לטבע. החרדונים מתחרדנים על כל קיר וסלע, ואיך לא נחזור ונדגיש, כמו בכל שנה, את אימתו של הצפע המתעורר משנת החורף שלו! וכמו בכל שנה נחזור על הפזמוו הידוע, הצפע הינו הנחש הארסי היחיד באורנו, איטי בתנועותיו ובעל ציור מאוד ייחודי על גבו. כל נחש אחד שנקטול, מפנה מקום לצפע להתנחל בו, וכללי הזהירות הם, לא לדחוף ידיים ו/או רגלים למקומות נסתרים! כמו שנאמר בבראשית פרק ג' "ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", אגב, פסוק מעניין שזכה להרבה פרשנויות אצל ח"זל, אבל על כך בפעם אחרת.

יהודית איילון, ידיעון המועצה האזורית חוף הכרמל, "טבע ונוף", 126, יוני 2004