הטבע בעונות השנה

3.15. הדר הולך ונעלם

הדר הולך ונעלם

 מכל החושים, חוש הריח הוא מעורר הזיכרונות העז ביותר: די במשב ריח קל שבקלים, כדי להחזירנו למצב, למקום או לזמנים רחוקים. ואין עוד ריח המסמל את האביב כריח הפרדסים, ואין המסמל כמוהו את האהבה, הנעורים והפיוט!

"אם הפרדסים עוד משגעים אותך בריח... סימן שאת הצעיר!" שרה שלישיית גשר הירקון. מפרדסי השפלה, השרון וחוף הכרמל עולה אלינו הריח, זה שבועות אחדים, שנאמר:" בניסן עלה ניחוו מן הפרדסים". הריח משגע גם את הדבורים, הנותנות לזה ביטוי בדבש הדרים כהה וריחני, ומבטיחות בהאבקתן את הדור הבא של התפוזים...

משפחת ההדרים היא המשתבחת גם בטעם וגם בריח, אף כי לגבי בו זמושל האתרוג, נציגה בארבעת המינים, חלוקות הדעות, תפוזים ואשכוליות, מנדרינות וקלמנטינות, וכמובן הלימון, הוותיק ועתיר הוויטמינים, הרכבות והכלאות למיניהן וחידושי זנים חדשים לבקרים.

התפוז, המורכב בעיקר על כנה של ה"חושחש" החסון, הגיע אלינו כפי הנראה מפורטוגל, כפי שמעיד עליו שמו הערבי, בשיבוש קל, "בורדקאו". אך מקורו בסין, ולהוכחה, שמו המדעי Citrus sinensis. שנים רבות היה פאר הייצוא של ארץ ישראל, אך הנה באים ימים קשים. הפרדסנות כבר לא מה שהיתה, תחרות בשוק, הענף עתיר עבודה ידנית וקשה לגייס עובדים. מאידך, מחיר הקרקעות באזורים אלה מאמירים, והפיתוי גדול... פרדס אחר פרדס נעקר, ומרבית המקומות בשרון, צומחים תחתם בתי מידות. את מרוץ הזמן והכלכלהאי אפשר לעצור. אך שמא נקדיש מחשבה לנטיעת עצי הדר לנוי ולריח!!

מלכי צרפת היו נוהגים בורסיי לשתול בחביות עצי הדר, ובעונת הפריחה היו מעבירים את החביות לאלם מיוחד, ובו היו מתבשמים מריחם. אצלנו הם יגדלו גם כך, אבל שמא נדאג מבעוד מועד להבטיח לעצמנו "שמורת הדרים", ולו גם עץ הדר אחד בחצר? יהיה גם לימון או תפוז, לאכילה או לתיבול העונה בקליפתו, והעיקר – שלא ייעלם הריח, הבא להזכירנו שיש אביב...

יהודית איילון, טבע ונוף, אפריל 1994

פרי הדר, תמי צור