הטבע בעונות השנה

הזהב הלבן

 

גם אם נדמה כי הועם זהרו, וכי דחק הסיב הסינתטי את סיב הכותנה, הרי שבעת האחרונה התפשטה אופנת החזרה אל הטבע, ושוב הייתה לו עדנה.

 

בשדות חוף הכרמל נאספו כבר כמעט כל ההלקטים שהלבן- הלבן שבהם פורץ מבעדם, העגלות הדחוסות והעמוסות עושות דרכן למנפטה, כשהן עטופות עטוף היטב ביריעות הניילון להגן עליהן מפני היורה העומד בפתח, זה שהתפללנו עליו כל כך בסוכה...

 

הכותנה משתייכת למשפחת החלמיתיים. אם לא הכרתם את הבמיה מזה וההיבסקוס מאידך, הרי שבוודאי מוכרים לכם צמחי החלמית המצויה, ה"חובייזה" החד שנתית, הצומחת בוּר במעזבות עתירות חנקן. פרייה דמוי הכפתור מהנה את הילדים מאז ימי הגן (כל אחד וילדותו שלו). הפולקלור גם קשר לה כתרי מאכל לאומי, ששימש במצור על ירושלים בימי מלחמת השחרור. שלא מן הפולקלור, אפשר לעשות מעלי החלמית עלי גפן (חלמית) ממולאים. תנסו ותצליחו.

 

אם לחזור אל הכותנה ומשפחת החלמיתיים, הרי השימוש בסיבים הארוכים, העוטפים את הגרעין הוא כנראה עתיק יומין. כך מתברר מחפירות ארכיאולוגיות, עדויות בנות אלפי שנים, הן מפרו והן מעמק האינדוס.

 

אין יודעים בוודאות היכן גידלו לראשונה את הכותנה כצמח תרבות. ישנה סברה שתחילתה בדרום ערב, ומשם התפשט גידולה לכיוונים שונים, לאפריקה ולמצרים וכן לצפון מערב אסיה. המינים המשמשים אותנו בחקלאות המודרנית, מקורם במינים שפותחו בעולם החדש והם גם מקור הזנים שהובאו בשנות ה – 50, ופותחו פיתוח מקומי.

 

בארץ ידועה הכותנה עוד מאז התקופה ההלניסטית. במשנה היא מוזכרת כ"צמר גפן", במזכרת כלאיים. יש גם סברה שה"כרפס" המוזכר במגילה (חור, כרפס ותכלת...) כוונתו לכותנה בגלגולו ההודי של השם.

 

הכותנה הינה גידול חד שנתי קיצי, אינה בררנית לגבי קרקעות, וניתן לגדל אותה על אותו שטח ברציפות מספר שנים. אחת הבעיות החמורות הנובעות מכך היא תקופת המזיקים. אלה בעיקר זחלי עש שונים – הפרודניה הידועה לשמצה, ההליוטיס ועוד מיני זחלים הפוגעים בהלקטים הצעירים. בעבר נהגו לרסס את שדות הכותנה ברעלים שונים, אך משגברה התודעה לאיכות הסביבה פותחו חומרים שונים, שתגובתם בעיקר ביולוגית – פגיעה בשלבי גידול שונים של הזחל, בהתנשלות וכו'. יש גם רעיונות אקזוטיים יותר – גידול עכבישים ופיזורם בשטח, גידול חיידקים תוקפי זחלי הפרודניה והדבקתם, ועוד היד נטויה. העיקר – להקטין את כמות הרעלים, המגיעים הרי בסופו של דבר גם אלינו!

 

המוצר העיקרי הינו כמובן הסיבים, אך יש שימוש לזרעים לתעשיית השמן ולמאכל הבהמה.

"בים לבן קבוצת שחורים קוטפת

בים לבן קוטפת כל היום!

 הו-הו – החמה יוקדת

 הו-הו יוקדת כל היום!"

 

כך בעבר, בימי העבדות באמריקה וכן עדיין בהווה בארצות נחשלות. לא פעם היה קטיף הכותנה הידני לסמל העבדות לצורותיה. בימינו הגיע תור הקטפות הגדולות, הפושטות על השדה ו"סורקות" את כל ההלקטים ומפרידות מתוכם את הכותנה, לאחר שהעלים עברו "שלכת" כימית בעזרת ריסוס.

 

ואז, כאמור, בא תור ההמתנה בעגלות, בתחרות עם הגשם... הגנטיקאים אינם קופאים על השמריםוכבר "המציאו", כלומר טיפחו, בהנדסה גנטית מיני כותנה שסיביה צבעוניים – ירוקים, חומים וצהובים. אך יש בעיות, בעיקר בעיית הכלאה ו"זיהום" הכותנה הלבנה עם הסיבים הצבעוניים, ולכן זה עדיין עניין יקר ויוקרתי בלבד.

 

אנחנו בינתיים נתקשט בבגדי הכותנה האווריריים, העמידים בפני פגעים ונעימים לגוף, בין אם יהיו צבועים בשלל צבעים ובין אם יישארו בלבן הטבעי, החגיגי.

 

מה יש, הרי גם לבן זה יפה!!