ראשית הטלוויזיה בישראל.

למרות ההתנגדות הנוקבת של אנשים רבים וביניהם בן-גוריון, להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות לרבות החשש שהיא תשחית את הדור הצעיר, הוקמה בשנת 1965 רשות השידור, ובשנת 1966 הוקם המרכז לטלוויזיה לימודית. ניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים ביוני 1967 הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל לכורח מידי, שכן היא נראתה כאמצעי המבטיח יצירת אווירה של הבנה, אווירה העשויה לשפר את תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית ולתרום לקידום מאמצי השלום.

לפרויקט הקמת הטלוויזיה מונה צוות הקמה בראשותו של פרופ' אליהוא כ"ץ, ונבחר בניין בשכונת רוממה בירושלים. השידורים נפתחו ב-2 במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה ולמחרת היום הייתה הסתערות המונית על חנויות לממכר מקלטי טלוויזיה. עד מהרה הפכה הטלוויזיה לפיתוי שקשה לעמוד בפניו, והעולם הגדול החל חודר לתוך חדר המגורים שלנו. בפברואר 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה.

הטלוויזיה הישראלית החלה לשדר במתכונת יומיומית ב-2 בנובמבר 1969 והיא נותרה מונופול עד לכניסתו של הערוץ השני המסחרי בשנת 1993. הערוץ השני, שלא כמו הטלוויזיה הישראלית, חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקות מקור. סדרות המקור שאפיינו את ראשית דרכו של הערוץ השני התבססו על פורמטים מוכרים מחו"ל, אך עם הזמן החלו מופקות סדרות דרמתיות, אופרות סבון וקומדיות מצבים המשקפות יותר ויותר את ההוויה המקומית.