שאלות ותשובות.

כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?

- שידור משחקים של מדינות זרות בענפי ספורט שונים, גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. 
- פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים.
- דיווחים על התרחשויות בציבור במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור   
    המשחקים האולימפיים.

הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם, עולם שהוא בבחינת כפר גלובלי.

מדוע הפכו המשחקים האולימפיים למוצר אטרקטיבי ומבוקש על ידי ארגוני התקשורת הטלוויזיוניים?

- קלים להפקה בניגוד לסדרות טלוויזיוניות אחרות: ניתן לשדר דרמות מן המוכן.
- ויזואליים ומצטלמים יפה.
- תורמים לשיעורי צפייה גבוהים במיוחד כיון שעונים על צורכי הצופים: מאפשרים תחושות של "ביחד" ושוויון, הזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים כאחד, מעניקים ריגושים- מתח ודרמה בשידור חי ומציגים תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש (מצלמות מים, צילומי תקריב וכו') וכן פרשנות.  
- מפרסמים מעוניינים לפרסם בעת שידור משחקים אלו.

מהם מניעי ארגוני הספורט לשידור משחקים אולימפיים בטלוויזיה?
- השגת תמיכה וחסות כלכלית של מפרסמים.
- רווח כספי עצום ממכירת זכויות שידור.
- הגעה למספר בלתי מוגבל של צופים והגברת פופולאריות בציבור.
ומהם מניעי המפרסמים?
- חשיפה לקהל יעד גדול בעל כוח קנייה, הצופה בשידורי המשחקים האולימפיים.

המשחקים האולימפיים הם אירוע מדיה גלובלי המהווים דוגמא מובהקת לקשר הכלכלי שבין טלוויזיה לספורט.

כיצד מועברת תחושת הלאומיות באולימפיאדה או במונדיאל שהם אירועים בינלאומיים?
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:
- הקפדה על הצגת טקסי הפתיחה והסיום בהם עולים הספורטאים מהמדינות השונות בזה אחר זה לפי סדר הא"ב האנגלי.
     צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף אל על משרת את   
     תחושת הלאומיות. 
- בסיקור קיימת התמקדות במשחקים אולימפיים בהם שותפים 
     הספורטאים הישראליים.  
- פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות ואינם משיגים תוצאות. 
- כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.
- פוליטיזציה של הספורט- סיקור משחקים של מדינות זרות בהשפעת הקשרים הבינלאומיים עימן, אהדה או אי אהדה כלפי מתחרים שונים על רקע התייחסות פוליטית.

מן הראוי לציין, כי בדיווח העיתונאי על ספורטאים ישראליים יש הקפדה על שפה וביטויים, המדגישים יכולת עמידה ותקווה לעתיד טוב יותר או כשלון הנובע לכל היותר מחוסר מזל, תקרית מצערת של הרגע האחרון בניגוד לכל הציפיות, או חוסר במשאבים מתאימים בהשוואה ליריב ולא כישלון הנובע מהעדר יכולת או כישורים לעמוד מול המתחרים. כך בסיקורים של האולימפיאדה האחרונה בסידני, נמצא ביטויים כמו: "עם הפנים לאתונה", "כמה קרוב- ככה רחוק", "טעות טקטית גורלית", "ההתחלה הייתה מעודדת ולא רמזה על הבאות", "ההחמצה הגדולה" ועוד.

סיקורים אלו מצביעים על תופעת הביות- גלוקליזציה- סיקור האירוע הגלובלי גם מנקודת מבט מקומית, המדגיש תחושת לאומיות באירוע בינלאומי ומיישב את הקונפליקט שבין הלוקלי לגלובלי.

     נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי האמריקני, אוורי בראנדג', התייחס פעם   
     באחד מנאומיו אל המשחקים האולימפיים והספורט כאל "הדת של המאה
     ה-20 ,דת אוניברסאלית, המאחדת את כל הערכים של הדתות האחרות.
     זאת היא דת מודרנית, מרגשת, מלאת חיוניות ודינאמית, המושכת את 
     הנוער בכל העולם לתוך שורותיה".