אינפוטיינמנט

טשטוש הגבולות שבין מידע לבידור הפך בתחילת המאה ה-21 לאחד המאפיינים הבולטים בתקשורת ההמונים ובתפיסת המציאות של האדם. מה שנוצר לנגד עינינו הוא ז'אנר חדש: מידע (information) ובידור (entertainment) העשויים מקשה אחת.

את התרומה המשמעותית להתפתחותה של מגמת האינפוטיינמנט ניתן לייחס לחדירתו של המדיום הטלוויזיוני ובעיקר לתפיסת העולם המסחרית, המשפיעה על שוק התקשורת בכלל. תופעת אינפוטיינמנט באה לידי ביטוי בשני תחומים עיקריים:

ראשית, במסגרת הדיווח החדשותי. על פי תפיסה זו השיקול המרכזי באיזו צורה לדווח נשען קודם כל על הפוטנציאל המסחרי, קרי: על מידת האטרקטיביות של הדיווח לנמען. שנית, מתוך כך מורחב מושג החדשות והוא מכיל בתוכו גם תחומים שבעבר לא היו ראויים לדיווח. לדוגמה: דיווח מסיבי על ענייני בידור תוך הפיכת דמויות מפתח מתחום זה לגיבורי חדשות.

גלימת החדשות שבה מתכסה תחום הבידור מעניקה למוצרי התרבות תדמית של חשיבות ומרכזיות. נטען כאן כי היא מרגילה את הקהל לנורמות של חשיבה בלתי ביקורתית על תרבות.

הטלוויזיה היא חיזיון יפיפה, תענוג חזותי, שופעת אלפי דימויים מדי יום ביומו. היא מציעה לצופים מגוון של חומרים, דורשת כישורים מזעריים לשם הבנתם ושואפת במידה רבה לריצוי רגשי. אפילו הפרסומות המסחריות, עשויות היטב, מסברות את העין ומלוות במוזיקה מרגשת. אין ספק שמיטב הצילום בעולם נראה בפרסומות בטלוויזיה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהלה.

הטענה כאן היא אינה שהטלוויזיה מבדרת, אלא שהיא עשתה את הבידור עצמו למתכונת הטבעית להצגת כל התנסות. מכשיר הטלוויזיה שלנו מחבר אותנו בדרך קבע לעולם, אך עושה זאת בארשת מחויכת שאינה משתנה. הבעיה היא אינה שהטלוויזיה מציגה לפנינו חומרים מבדרים, אלא שכל החומרים מוצגים כמבדרים- וזה כבר עניין אחר לגמרי.

במילים אחרות בידור הוא אידיאולוגיית העל של השיח הטלוויזיוני כולו. לא חשוב מה מתואר מאיזו נקודת מבט, ההנחה הראשונית היא שהטלוויזיה נמצאת שם כדי לשעשע ולבדר אותנו. לכן אפילו במופעי חדשות המספקים לנו מדי יום קטעי טרגדיה וברבריזם, הקריינים דוחקים בנו "להיות עמם מחר". לשם מה? הרי דקות של רצח ומהומות רחוב די היה בהן לחודש של לילות מחוסרי שינה. אנו נענים להזמנתם של הקריינים משום שאנו יודעים שאין צורך לקחת את "החדשות" ברצינות, הכול שעשוע. כל דבר ודבר במופע החדשות אומר לנו זאת - חזותם הנאה ולבביותם של חברי הצוות, ההלצות הנעימות, הנעימה המרגשת הפותחת ונועלת את המופע, הקטעים המוסרטים מלאי החיוניות, הפרסומות המגרות- כל זאת ועוד מרמזים כי מה שראינו זה עתה אינו סיבה להתייפח. מופע חדשות אם לומר זאת בפשטות, הוא מתכונת לבידור, לא לחינוך.

התוכניות בנויות כך שכמעט כל מקטע שמונה דקות יכול לעמוד כאירוע שלם בפני עצמו-משום שהטלוויזיה מוכרת את זמנה בשניות ובדקות, משום שהיא נאלצת להשתמש בדימויים יותר מאשר ממילים. כמובן שאופן השיח של "נעבור כעת..." אשר מוצג ב "חדשות היום" בטלוויזיה, מספק לנו לא רק חדשות מקוטעות אלא חדשות נטולות הקשר, נטולות השלכות, נטולות ערך, ולפיכך נטולות רצינות מהותית, זאת אומרת חדשות כבידור צרוף.

כמפיקים של מופע חדשות בטלוויזיה, נקפיד לבחור שחקנים, כולם בעלי דיוקן "חביב" ו"אמין". נבחר רק מועמדים שחזותם מתאימה להופעה מדי ערב, אשר נתפסים כאמינים - מתקבלים על ידי הצופים, כלומר, נקבץ צוות של "תסרוקות מדברות" אשר מציגים אמינות. המחשבה שאמיתותו של דיווח מתבססת במידה כה רבה על יכולת ההתקבלות של הקריין מפחידה ממש. הטלוויזיה מספקת הגדרה חדשה של האמת: אמינותו של הקרין היא המבחן העליון לאמיתיות ההיגד.

להמחזת מופע החדשות נפנה לעקרונות שיגבירו ככל האפשר את ממד הבידור. למשל, נבחר נושא מוזיקלי למופע. כל תוכניות החדשות בטלוויזיה פותחות, מסתיימות, ומשוסעות במוזיקה. עובדה זו היא ראיה לטשטוש הגבולות בין שיח ציבורי רציני לבין בידור. מה עניין מוזיקה לחדשות? כנראה מאותה סיבה שהיא מלווה מופעי תיאטרון וסרטים. כל עוד המוזיקה משמשת מסגרת לתוכנית, הצופה מתפתה להאמין שאין סיבה לדאגה: שלמעשה, המאורעות המדווחים קשורים למציאות לא יותר ממעמד כלשהו במחזה.

תפיסת החדשות כמופע שמטרתו לבדר, מתחזקת גם בגלל העובדה שאורכו הממוצע של כל סיפור הוא ארבעים וחמש שניות. אין כל אפשרות להעביר תחושת רצינות לגבי אירוע כלשהו כאשר כל השתמעויותיו ממוצות בפחות מדקה. למעשה ברור למדי שאין לחדשות בטלוויזיה כוונה לטעון כי סיפור כלשהו הוא אמנם בעל השתמעויות כלשהן - דבר שידרוש מהצופים להמשיך ולחשוב עליו מעבר לאותה דקה ולפיכך יפריע להקדשת תשומת ליבם לסיפור הבא שממתין מתנשף לתורו.

הצופים יודעים גם שככל שקטע חדשות יראה חמור במיוחד, הרי שעד מהרה תבוא שורת פרסומות שתנטרל כהרף עין את חשיבותן של החדשות ולמעשה תציג אותן כבנאליות למדי. הורגלנו לאי המשכיות עד כדי כך שאיננו מוכים עוד בהלם כאשר הקריין מדווח כי מלחמה גרעינית היא בלתי נמנעת ואז ממשיך ואומר "ונעבור כעת..." בעוברו לנושא הבא. הנזק רב במיוחד אצל צופים צעירים, המסתמכים במידה מרבית על הטלוויזיה בכל הנוגע לרמזים על דרכי תגובה לעולם. הם מניחים שכל הדיווחים על אכזריות מוגזמים, ובכל מקרה, אין לקחתם ברצינות או לזכותם בתגובה שפויה.

הכוונה היא שכאשר החדשות נארזות כבידור זוהי התוצאה הבלתי נמנעת. כשאומרים שמופע חדשות בטלוויזיה מבדר אך לא מעדכן, מתכוונים למשהו רציני הרבה יותר מאשר מקופחים ממידע אותנטי. אנו מאבדים את תחושת המשמעות של היות מעודכן היטב. הטלוויזיה משנה את משמעות ה"עדכון" ביוצרה סוג של מידע שניתן בצדק לכנותו "דיסאינפורמציה". דיסאינפורמציה אינה מידע כוזב, אלא מידע מטעה - מידע מנותק, אי רלוונטי, מקוטע או מלאכותי - מידע שיוצר אשליית ידיעה אל למעשה מרחיק מידיעה. כאשר החדשות נארזות כבידור זוהי התוצאה הבלתי נמנעת: מנסים להפוך את הקריינים לסלבריטאים, מפרסמים את ה"חדשות" הן בעיתונות והן בטלוויזיה עצמה, עורכים "תקצירי חדשות" שישמשו פיתוי לצופים,  מעסיקים חזאי מזג אוויר צעיר לשם אתנחתה קומית וכן קריין ספורט גברי וסמכותי. בקיצור היינו אורזים את האירוע כמו כל מפיק מצוי בעסקי השעשועים.

 השלכות האינפוטיינמנט

ל"בידוריזציה" זו שתי פנים:
(א) האטרקטיביות של הדיווח לנמען: המגיש כשחקן, הנושא המוסיקלי, הדיווח הדרמטי והמסוגנן, הקצוב בזמן, המדגיש את הויזואליות, היוצר מעברים מלאכותיים בין אייטם לאייטם, הנמהל בפרסומות ובעיקר מוצף בזוטות אטרקטיביות.

(ב) הרחבת מושג החדשות: החדשות כוללות תחומים שבעבר לא נחשבו ראויים לדיווח או שדווחו בשולי החדשות. נושאי בידור נעשו אייטמים מרכזיים, דמויות מפתח מעולם הבידור נעשו לגיבורי-חדשות. הבידור מעטה עצמו בגלימה שאולה של חדשות ובכך מעניק לעצמו ולדמויות המפתח הפועלות בתוכו ולמוצרי בידור המופקים על ידיהן חשיבות ומרכזיות.

מנגד - יש לחשוב על הביקורתיות הרבה כלפי הטלוויזיה. אם נתבונן בהיסטוריה של התרבות נבחין כי בכל פעם שהתחולל שינוי טכנולוגי ויצר תהודה תרבותית היו מי שהתנגדו לשינוי שנעשה ברבות השנים לטבעי ולמקובל. בטיעונים אלה יש מידה לא מועטה של הספד על עולם שחלף: עידן הספר, עידן הדפוס, עידן הטלגרפיה עם כל המשתמש בכך. זוהי תפיסה שמרנית החוששת מהשפעתה הבלתי-מוגבלת של הטלוויזיה על הצופים, מיכולתה לרדד את התרבות, לפגוע בדמוקרטיה וליצור השתעבדות לתאגידים כלכליים שמטרתם רווח כספי.