קומדיית מצבים - סטריאוטיפ וחלום אמריקאי

קומדיית מצבים – סטריאוטיפ, חלום אמריקאי

 סטריאוטיפ

• סטריאו = קשה – מוצק. טיפוס =(חותם) תבנית צורנית, דפוס או רושם קבוע.
• סטריאוטיפ הוא הכללה הנעשית על-ידי מספר אנשים או במוחו של אדם אחד  לגבי קבוצת אנשים אחרת.
• סטריאוטיפ מייחס תכונות לאנשים על-פי מאפייניהם החיצוניים ( צבע עור, לבוש, מראה חיצוני וכד'), המשייכים אותם  לקטגוריה חברתית מסוימת.
• הכללה – ממקרה אחד או ממקרים בלתי מייצגים אנו מכלילים את אותו דפוס התנהגות ותכונות על כולם. (דוגמות להכללות: כל היפנים מצלמים. כל מי שנוסע לגואה משתמש בסמים) 
• סטריאוטיפים מטשטשים את השונות וההבדלים הקיימים בין הפרטים בקבוצה. יש נטיה לייחס דמיון רב מהקיים במציאות, לאנשים המשתייכים לקבוצה ששונה מאיתנו. לדוגמה: אדם לבן מערבי  יחשוב שכל התאילנדים דומים ויתקשה להבחין בשונות הקיימת ביניהם. לעומת זאת, אדם תאילנדי, מודע לשונות הקיימת בין התאילנדים ומבחין בה ביתר קלות.
• לסטריאוטיפ יש השלכות על הדימוי העצמי (כיצד אדם תופש את עצמו) ועל תדמיתו בעיני אחרים..
• סטריאוטיפים הם תמונות בראשנו המציירות ומארגנות את העולם החברתי בצורה שתואמת את הערכים והאמונות שלנו. הם  חלק בלתי נפרד ובלתי נמנע מהחשיבה האנושית.
• סטריאוטיפים הם אמצעי לארגן את כל המידע שיש לנו ולסווג מידע חדש שאנו קולטים באופן מהיר. תיאוריות בלתי רשמיות אלו על טבען של קבוצות אנושיות, בדרך כלל משותפות לקהילות מסוימות של אנשים. הן מהוות בסיס משותף לתפיסת עולם מסוימת.

בדרך כלל נלווה לסטריאוטיפים שיפוט חיובי או שלילי. והם מסייעים לנו לחלק את האנשים לטובים ולרעים. באופן זה לאדם בעל מראה מסוים, מיוחסים תכונות חיוביות או שליליות, וזה מייצר כלפיו עמדה חיובית או שלילית. כך נוצרת דחייה ודחיקה של קבוצות שלמות הנתפשות כשליליות וכנחותות אל שולי החברה, לצד השתלטות של קבוצות אחרות הנתפשות כחיוביות וכנעלות.    

דוגמה לסטריאוטיפ כחלק ממנגנון שליטה: הסטריאוטיפ של הגרמני "הארי" היפה הטהור והנאצל,  ותורת הגזע שנלוו אליו, שימשו מנגנון שליטה של הנאצים במיעוטים שאותם ניסו להשמיד (יהודים, צוענים וכו').

סטריאוטיפים במדיה

למה המדיה משתמשת בסטריאוטיפים?

לטלוויזיה יש נטיה מיוחדת להציג את גיבוריה במקרים רבים באופן פשטני וסטריאוטיפי ולא כמכלול מסובך של תכונות אנושיות. הזמן המוגבל העומד לרשות יוצרי התוכניות, מאפשר להם לפתח רק מספר מצומצם של תכונות, שחייבות להיות מזוהות במהירות ע"י מיליוני צופים. לא פעם היוצרים בוחרים בתכונות המוכרות לנו מתוכניות רבות אחרות.

הסטריאוטיפ היא תבנית חסכונית בזמן ובמאמץ, המאפשרת ליוצר ולצופה, להעביר משמעות וידע רחבים מבלי להאריך בעלילה ולהעמיס עליה פרטים.

בטלוויזיה הזמן המוקצב לתוכניות הוא קצוב. כדי לדחוס כמה שיותר לכל פרק בן חצי שעה אין זמן לפתח את הדמות ולהכירה לעומק. לכן מעצבים את הדמויות בצורה מוקצנת. כמו כן, אין ביכולתנו להתמודד עם הגירויים סביבנו ללא אמצעי עזר שיעזור לנו לקבץ את הדברים ולמיין אותם, הסטריאוטיפים ממיינים לנו את העולם בצורה היעילה ביותר. דבר נוסף, סטריאוטיפים הם בדרך כלל מוסכמים ומובנים לכולם, לא צריך להיות ידען או חכם גדול כדי להבינם וכך ניתן לרתק מקסימום קהל לתוכניות. פנייה למכנה המשותף הנמוך והרחב ביותר.

סוגי סטריאוטיפים

סטריאוטיפים מיניים (מגדריים) – מחקרים מראים שעד שנות ה-90 המאוחרות כמעט שלא הוצגו נשים בתכני הטלוויזיה השונים. גברים הוצגו בצורה יותר מכובדת, בכמות רבה יותר ובתפקידים בכירים יותר מאשר הנשים. גם נשים ה"חזקות" מוצגות כנוטות להישבר בקלות, או צריכות את ישועתו של הגבר. מתוך מחקרים אלו עלה החשש כי הנשים אינן מוצגות בצורה נכונה, והייצוג שלהן בכלי התקשורת אינו משקף נשים אמיתיות ואת התפקידים שהן ממלאות בחברה. נשים רבות מוצגות בתקשורת בהקשרים פורנוגרפיים, כשהן מסמלות מין, תשוקה, סקס, או כשהן מתפקדות כעקרות בית נואשות. מאמצע שנות ה-90 חל שיפור במעמדה של האישה ובייצוגיה בתקשורת.

מאפיינים חיצוניים  – סטריאוטיפ מסוג זה מקשר בין המראה וההופעה החיצונית לתכונות אופי. לדוגמה: שמן מצחיק, בלונדינית טיפשה.

יש סטריאוטיפים המבוססים על גיל – ילדים – חסרי אונים; בני נוער – חסרי אחריות ומרדניים, אבל גם "קוליים" ובעניינים; מבוגרים – קונפורמיסטיים ואחראיים; קשישים – פגיעים ומהווים "עול" על החברה.

גזעניים ומעמדיים –  הכללה שנעשית על בסיס גזעי או מעמדי. לדוגמה: כושים - סוחרי סמים, איטלקים – מאפיונרים. השחורים הוצגו שנים רבות כפושעים, בני המעמד נמוך ובעייתיים כיום חל שיפור בייצוג השחורים בסיטקומים ובתכניות אחרות.

סטריאוטיפים חיוביים

 יש סטריאוטיפים חיוביים כמו "יהודים חכמים = סינים חרוצים" אך יש הטוענים שכל סטריאוטיפ גם החיובי נתפס כשלילי.  (למשל: חכמה עשויה להיתפש כבסיס לסטריאוטיפ שלילי הפוך ולהתפרש כערמומיות וכמניפולטיביות)

סטריאוטיפים שליליים

 הסטריאוטיפים מציגים את המציאות בצורה מעוותת, הם מציגים תמונות שטחיות במיוחד  לאלה שניזונים בעיקר מהטלוויזיה.

סטריאוטיפיזציה מעודדת ראייה נוקשה כלפי הזולת וחוסר יכולת להתייחס לאנשים כפי שהם. בכך תורמים הסטריאוטיפים להנצחתן של דעות קדומות ומניעת שוויוניות והבנה אישית.

סטריאוטיפים רק בסיטקום?

הסטריאוטיפים בסיטקומים אמנם בולטים במיוחד, אך אין להתעלם מקיומם בכל תכני המדיה האחרים. סטריאוטיפים קיימים בכל הז'אנרים; החל מסדרות טלוויזיוניות, דרך פרסומות, סאטירה ועד לחדשות ואקטואליה.  המדיה כולה דבקה במיתוג סטריאוטיפי כדי להיות מובנת לכולם, פשוטה לקליטה וממוסחרת יותר.

הטלוויזיה בכלל וקומדיית המצבים בפרט מרבים להשתמש בסטריאוטיפים:
- מקל על חווית הצפייה עבור הצופה.

-רצון להעביר מסר מעניין בזמן קצר 23 ד' ולכן מפיקי התוכניות מעצבים את דמויות הכוכבים בצורה מוקצנת ותדמיתית  סקיצה/קריקטורה.

- העיקר היא המסקנה ולא התהליך ולכן אין צורך לשמוע את הסיפור בהרחבה אלא רק את הפרטים המעניינים/המצחיקים. הטלוויזיה אינה מציגה את הדמות כמכלול מסובך של תכונות אנושיות לדוגמא: כעסנות, מרדנות, נעימות בנסיבות מסוימות; אלא מתמקדת רק בתכונה אחת. כך נוצר במוחנו קיצור בתהליך העברת המשמעויות בתוכנית.

החלום האמריקאי

מיתוס  "החלום האמריקאי" עבר שינויים רבים מקומדיות המצבים משנות ה-60 ועד ימינו,  בתפיסות שונות בהתייחסות לערכי החברה, מוסד המשפחה, תפקידי  הגבר והאישה, יחסי הורים ילדים, מיניות, הצלחה כלכלית ועוד.

החלום האמריקאי מבוסס על ערך השוויון ומבטא את האמונה שכל אחד, בלי קשר לגזע דת, מין, יכול להגשים את עצמו ולממש את חלומותיו, אם רק ישקיע את המאמצים הנדרשים לכך. החלום האמריקאי מהווה ניגוד לאמונה שאם לא נולדת עשיר בחיים לא תוכל להיות כזה. החלום האמריקאי גם מבטא את השאיפה להגיע לשלמות, למצב שבו הכול נראה טוב ומושלם, בלי לדבר על הבעיות (הכול מודחק פנימה).

אחד המיתוסים הבולטים בטלוויזיה האמריקאית הוא מיתוס "החלום האמריקאי". מיתוס זה יורד לשורשיה של חברת מהגרים ומבוסס על אידיאולוגית ההזדמנות השווה לכל אחד ועל האמונה בכוחו של הפרט להגשים את עצמו ולהגיע לרווחה ואפילו לעושר מסחרר.

הרבה סדרות אמריקאיות מספרות על מהגר שהגיע לניו-יורק בחוסר כל והפך בזכות חריצותו, פקחותו ונחישותו לנשיא של תעשיית ענק. שנות ה-50 הציגו את האשה כעקרת בית ממושמעת ואת סמכותו הלא-מעורערת של האב. המשפחה אינה מעורבת פוליטית ומייצגת את מעמד הביניים החי בבית גדול עם דשא בפרברים. מסוף שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 החלו להציג משפחות יוצאות דופן, אך זאת באמצעות שימוש בפנטזיה וקסמים (משפחת אדמס, סמנתה). במחצית שנות ה-70 החל השינוי ובו הופיעה המשפחה האותנטית, אשר הציגה נושאים חברתיים שלא זכו לחשיפה קודם לכן. עד שנות ה-80 ביטאה הטלוויזיה את הגשמת החלום האמריקאי כאידיאל המושלם. הסיטקומים דיברו על משפחות מאושרות שלמות, מעמד בינוני משועמם ללא בעיות אישיות או חברתיות. בשנות ה-70 "הכול נשאר במשפחה" – מעלה נושאים שנויים במחלוקת בעיות, דילמות, נחשף הכיעור של החברה האמריקאית שעד אז היתה מושלמת כמו: גזענות, שוביניזם, זלזול, פערים במשפחה ועוד.

סדרה נוספת ששנתה את פני הסיטקום "משפחת קוסבי" חיזוק החלום האמריקאי, השוויון בהתגלמותו, שבירת מיתוס השחור שעד אז גר בשכונות עוני היא פושע ולא יוצלח, משרת (בועות).

בשנות ה-90 מתנפץ גם החלום האמריקאי : סיינפלד, חברים, יש ניתוק מהמשפחה, אין קריירה אין הצלחה.

ההקשר החברתי-תרבותי של הסיטקום

קומדיית המצבים מאז ועד היום נוהגת לפי כללי הז'אנר האוניברסאלי ומכוונת לצפייה משפחתית. תפקידה אינה לשנות את המציאות אלא לקלוע לקונצנזוס הרחב ביותר. היא משקפת ומשמרת ערכים מרכזיים בחברה, לרוב נמנעת מאלימות, מיניות בוטה, קללות ונקיטת עמדות קיצוניות פוליטיות. קומדיות המצבים מתרכזות בחיי היומיום של המשפחה או קבוצת  חברים. הן מתרכזות בעולם הדמויות ובמצבים הקומיים כמעט בלי ביקורת.

כיום ניתן למצוא בקומדיות הישראליות גם התייחסות לקבוצות אתניות, דתיות, לאומיות הן מציגות תמונה הטרוגנית של החברה הישראלית. מאז כניסת הערוצים המסחריים הקומדיות הפכו זולות יותר, פשוטות יותר פונות למכנה המשותף הנמוך ביותר דברים אלו מתבטאים בשימוש מרובה בסלנג לעומת "קרובים קרובים" שם השפה תקנית. ריבוי דמויות אוויליות וסטריאוטיפיות עילגות וריקניות לעומת "קרובים קרובים" שהדמויות בה היו אינטליגנטיות יותר. כיום יש בקומדיות מצבים ישראליות בריחה מביקורת חברתית שהיתה מרומזת ב"קרובים קרובים".