סיטקום

קומדיית המצבים הטלוויזיונית (sitcom)  היא אחד מן הז'אנרים המרכזיים ביותר בטלוויזיה בעולם כולו. יחידה זו עוסקת בהכרת המבנה והנוסחא של הז'אנר (למשל 23 דקות תכנית ו-7 דקות של פרסומות). איפיון הדמויות ומערכות היחסים שביניהן, הנושאים שבטיפול, כגון: מגדר, יחסים במשפחה ופער דורות, יחסים בין גזעים, סוגי משפחות וכד'. עפ"י ריצ'רד טאפלינגר, קומדיית המצבים היא הז'אנר הבולט ביותר בטלוויזיה. על-פי הערכה צנועה, בחמישים השנים האחרונות הופקו כ-27,000 תסריטים המשתייכים לז'אנר זה. 

מאפייני הסיטקום:
מבנה
>אורך כל פרק כ-23 דקות +7 דקות פרסומת. לסדרה מספר פרקים מוגבל וידוע לכל עונה.
>כל פרק הוא יחידה בפני עצמה ללא קשר לפרק הקודם, אך קיימת מסגרת קבועה.
>בדומה לדרמה, המבנה של עלילת הפרק בצורת פעמון כאשר באותו פרק יתחיל הסיבוך או הבלבול, שיגרם בדרך כלל על-ידי  טעות אנוש של אחת הדמויות ויסתבך באי הבנות משעשעות בין הדמויות. בהמשך הסיבוך יגיע לשיאו וייפתר באותו הפרק. הפתרון בד"כ יהיה טוב.
>עלילת פרק בסיטקום מורכבת מארבעה שלבים: תיאור מצב-סיבוך/בלבול-שיא-התרה. 
>יהיה פאנץ' ליין בכל 3-4 משפטים.
>הדיאלוגים קצרים.
>יתכן יותר מעלילה אחת ויותר מנושא אחד בפרק.

תוכן
>הקומדיה עוסקת בנושאים מגוונים ועממיים אשר יעסקו בחיי היומיום של הצופה כמו: אהבה, בגידות, משפחה וכד' ובדילמות חברתיות כגון: יחסים במשפחה, יחסים בין גזעיים, פער דורות וכד'.
>אופן הטיפול בנושאים הוא הומוריסטי ולעיתים אירוני ומלווה בביקורת חברתית. לא בכל סיטקום יש ביקורת חברתית אבל בכולן אמור להיות הומור.
>בדרך כלל בסיטקום לא תהיה אלימות.
<האידיאולוגיה המוצגת בסיטקום מבטאת את רוח התקופה ואת המתרחש בה.

רוב קומדיות המצבים משקפות את "רוח התקופה" ואת הערכים המרכזיים הנהוגים בחברה מסוימת, בתקופה מסוימת. רק קומדיות מצבים מעטות מכילות עלילות שהפתרון שלהם מערער על המוסכמות ועל הערכים המרכזיים של החברה.

מקום 
>בדרך כלל קומדיית מצבים מצולמת בפנים, בתוך החדר.. צילומי חוץ מועטים.
>יש מספר תפאורות קבועות. התפאורה מוכרת לצופה מראש כדי לא לבלבלו, כדי שירגיש כמו בבית ועל מנת שתשומת לבו תפנה למתרחש בפרק.
>העיצוב סטריאוטיפי ומייצג רמת חיים גבוהה, בית מסודר, מזון בשפע 
>הנוף עירוני

דמויות
>במרכז הקומדיה נמצאות הדמויות. הן המפתח למשמעות המועברת בסדרה.
>יש שחקנים קבועים אך לעיתים משולבים גם שחקנים מתחלפים בתפקידי אורח, הדמויות 
טריאוטיפיות ושטוחות וזאת על מנת לקצר את תהליך הבנת המשמעות.
>קיימים מספר סוגי טיפוסים: דמויות נחותות מהקהל הגורמות לצחוק, דמויות אנושיות הגבוהות מהקהל במוסריות שלהן ודמויות השוות לקהל.

שפת הקולנוע
>מוסיקה מלווה את המתרחש
>אין הרבה זוויות מצלמה ותנועות מצלמה
>שימוש בהומור חזותי, תנועות גוף המלוות את המילים והבדיחות.
>פתיח זהה לכל פרק, בד"כ עם הצגת השחקנים.
>שיר פתיחה קבוע.

טאפלינגר מחלק את קומדיות המצבים לשלוש תת-סוגות:

קומדיית פעולה  (actcom)

קומדיה ביתית  משפחתית  (domcom)

קומדיה דרמטית (dramedy)

קומדיית פעולה

קומדיית הפעולה היא קומדיית המצבים הנפוצה ביותר בטלוויזיה. הדגש בה הוא על פעולה  ועל גימיקים. הסיבוכים והפתרונות בקומדיית הפעולה הם פיזיים. דוגמאות: "אלף","אני אוהב את ג'ני", ו"סברינה"  .

קומדיה ביתית משפחתית

הקומדיה הביתית משפחתית היא יותר כוללנית מאשר קומדיית הפעולה. משתתפים בה יותר אנשים, הן בתפקידים קבועים והן בתפקידי אורח, היא כוללת מגוון רחב יותר של סוגי אירועים והיא משדרת תחושה חזקה יותר של רצינות. דוגמאות: "קוסבי", "רוזאן","משפחת בריידי", הגרעין המרכזי של הקומדיה הביתית משפחתית  הוא בדרך כלל המשפחה, ההתפתחות והצמיחה של בני המשפחה והיחסים בין בני המשפחה  ועם אחרים.

בניגוד לקולנוע ולתיאטרון, בהם מוצגים האירועים החשובים ביותר המעצבים את דמותו ומהלך חייו של הגיבור, בקומדיות ביתיות מוצגים האירועים החשובים באותו רגע, שאינם בהכרח החשובים ביותר בחיים. באופן זה, ניתן להמשיך את הסידרה עוד ועוד.

בניגוד לקומדיית פעולה,  הדמויות בקומדיות הביתיות משפחתיות נתקלות בבעיות רציניות יותר הנובעות מטבע האדם. הבעיות, והסיבוכים הם רגשיים ושכליים והפתרונות מהווים חוויית למידה, לקח כלשהו לכל המעורבים. מודגשים בה רעיונות כמו: שאיפה לשלום, אהבה, פשרה ואחדות המשפחה. 

המשפחה עברה שינויים רבים בקומדיות המצבים  האמריקאיות. שינויים אלו משקפים את השינויים בחברה האמריקאית. 

עד שנות ה-70  קומדיות מצבים שיקפו את המשפחה המסורתית השמרנית הלבנה האידיאלית מהמעמד הבינוני.  החיים שקטים ושגרתיים.  היחסים מנומסים. כולם אוהבים את כולם ודואגים אחד לשני. הגבר מפרנס והאשה עקרת בית ודואגת למשפחה.

1970-1985 הסדרה "הכל נשאר במשפחה" (שניתן לראות בה גם קומדיה דרמטית), משקפת סדקים ביחסים ההיררכיים בין הורים לילדים וחושפת את פער הדורות ואת היפוך יחסי הכוחות בין ההורים ממעמד הפועלים לבין הילדים הבוגרים בעלי ההשכלה המשתייכים למעמד הצווארון הלבן. אך המסר שלה הוא  שבכל זאת המשפחה חשובה ונמצאת מעל הכל, ומאפשרת לשרוד את קשיי החיים.

בשנות ה-80, הסדרה "משפחת קוסבי",  משפחה של שחורים מהמעמד הבינוני המהווה העתק של משפחה לבנה, משקפת את החלום האמריקאי. לפיו יש בחברה האמריקאית שיוויון הזדמנויות. ולכל אדם, ללא קשר למינו, גזעו, מוצאו האתני, יש אפשרות להגיע להישגים  להתעשר ולהצליח, אם רק ירצה ויתאמץ מספיק.

משנות –90 ועד היום, אנו עדים לקומדיות מצבים המציגות מיגוון סוגי משפחות;  חד הוריות ("טובות השתיים", "נני", "בנות גילמור"), ילדה עם שני אבות  ("אבא יש רק שניים") , משפחות החיות בקומונה ("קשרי משפחה" אב עם בנותיו ושני חבריו), וחבורות של חברים רווקים המהווים תחליף למשפחה ("סיינפלד", "חברים", "סקס בעיר הגדולה"), החיים  בעיר המנוכרת והגדולה, ומשפחות מוזרות ומפלצתיות ("משפחת אדמס").

משנות ה-90 עד ימינו גוברות הציטוטים והמחוות  בתוך קומדיות המצבים לז'אנרים ולטקסטים טלוויזיוניים אחרים, וניכרת מגמה של ערבוב מספר ז'אנרים בקומדיות מצבים. כחלק מתופעת התרבות הפוסט מודרנית.

דבר זה בא לידי ביטוי בולט ב"אלי מקביל" .

קומדיה דרמטית (או דרמה קומית)

לפי הימלשטיין (1984) הקומדיה הדרמטית היא הסוג הנדיר והיותר רציני של קומדיות מצבים. היא אינה מוקדשת כולה להצחקת הצופים. הדגש בה הוא על חשיבה, תוך הצגת נושאים חברתיים ופוליטיים, כמו : מלחמה, מוות, פשיעה, הזדקנות, אבטלה, גזענות, מיניות (סקסיזם) וכד'. ההומור הוא בבחינת אמצעי העצמה קומי יותר מאשר מטרה בפני עצמה. לעיתים קרובות, מוצגות דמויות שיש להן נקודות מבט מנוגדות לגבי נושאים מסוימים, ויש ביניהן עימות ישיר.

הדמויות המרכזיות בסדרות מתמודדות עם נושאים חברתיים באחת משתי הדרכים:

דרך התמודדות אישית ומוחשית, כמו בסדרה "הכל נשאר במשפחה", בה ארצ'י באנקר, שאירועים המתרחשים בחייו ובחיי משפחתו מאלצים את המשפחה להתמודד ישירות עם סוגיות חברתיות. דרך התמודדות עם הבלתי מוחשי, כמו בסדרות "מאש" ו"בית דין לילי", בהן הדמויות נתונות להשפעות של מצב חברתי – פוליטי הכפוי עליהן, ומנסות לשרוד בתוכם.

הטבלה הבאה מסכמת את ההבדלים בין שלושת סוגי קומדיות המצבים: